משנה ג: הַמַּחֲלִיק בְּצָלִים לַחִים לַשּׁוּק וּמְקַיֵּם יְבֵשִׁים לַגֹּרֶן, נוֹתֵן פֵּאָה לָאֵלּוּ לְעַצְמָן וְלָאֵלּוּ לְעַצְמָן. וְכֵן בַּאֲפוּנִין, וְכֵן בַּכֶּרֶם. הַמֵּדֵל, נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל מַה שֶּׁשִּׁיֵּר. וְהַמַּחֲלִיק מֵאַחַת יַד, נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל הַכֹּל:
משנה ג: הַמַּחֲלִיק – המחלק את הבצלים הגדלים בשדהו, בְּצָלִים לַחִים לַשּׁוּק להמכר, וּמְקַיֵּם את הבצלים היְבֵשִׁים לַגֹּרֶן, שיתקיימו וישארו לו לזמן רב, הרי זה כשני מיני חיטים, ונוֹתֵן פֵּאָה לָאֵלּוּ לְעַצְמָן וְלָאֵלּוּ לְעַצְמָן. וְכֵן בַּאֲפוּנִין, וְכֵן בַּכֶּרֶם, שאם מחלק אותם למכור חלקם בשוק וחלקם לשמור לקיום, נותן פאה מכל אחד בפני עצמו.
הַמֵּדֵל – הדולה ושולף חלק מהבצלים שבשדהו, על ידי שמתוך כל שלשה בצלים עוקר אחד, ועושה כן כדי שהנשארים יצמחו ברווח יותר, וייעשו גדולים, נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר רק עַל מַה שֶּׁשִּׁיֵּר, אבל על אותם שהוציא בתחילה אינו מפריש פאה, כיון שעשה כן לתועלת הנשארים, ואין זו דרך קצירה. וְהַמַּחֲלִיק מֵאַחַת יַד – אבל הנוטל הכל בענין אחד, או כולו לגורן או כולו לקיום, נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל הַכֹּל:
