משנה יא: הַקּוֹצֵר בַּלַּיְלָה וְהַמְעַמֵּר וְהַסּוּמָא, יֵשׁ לָהֶם שִׁכְחָה. וְאִם הָיָה מִתְכַּוֵּן לִטֹּל אֶת הַגַּס הַגַּס, אֵין לוֹ שִׁכְחָה. אִם אָמַר, הֲרֵי אֲנִי קוֹצֵר עַל מְנָת מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹכֵח אֲנִי אֶטֹּל, יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה:
משנה יא: הַקּוֹצֵר את תבואתו בַּלַּיְלָה, וְהַמְעַמֵּר בלילה, וְהַסּוּמָא, אף שאינו רואה כלל, מכל מקום יֵשׁ לָהֶם שִׁכְחָה, ואף שמחמת החשיכה או מחמת העיורון לא ראה את התבואה שנשכחה. וְאִם הָיָה מִתְכַּוֵּן לִטֹּל רק אֶת הַגַּס הַגַּס – העומרים הגדולים, אֵין לוֹ שִׁכְחָה לעומרים הקטנים, כיון שלא התכוין ליטלם. ואִם אָמַר, הֲרֵי אֲנִי קוֹצֵר עַל מְנָת שמַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹכֵח אֲנִי אֶטֹּל, יֶשׁ לוֹ דין שִׁכְחָה, כיון שהמתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטל:
