משנה ג: אֵיזֶהוּ פֶרֶט, הַנּוֹשֵׁר בִּשְׁעַת הַבְּצִירָה. הָיָה בוֹצֵר, עָקַץ אֶת הָאֶשְׁכּוֹל, הֻסְבַּךְ בֶּעָלִים, נָפַל מִיָּדוֹ לָאָרֶץ וְנִפְרַט, הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּלְכָּלָה תַּחַת הַגֶּפֶן בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בוֹצֵר, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים, עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כב) אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלִים:
משנה ג: נאמר בתורה (ויקרא יט י) "וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", ו'פרט' הוא לשון יחיד, והיינו גרגרי ענבים, ומבארת המשנה, אֵיזֶהוּ 'פֶרֶט', זהו ענב הַנּוֹשֵׁר בִּשְׁעַת הַבְּצִירָה. אבל אם הָיָה בעל הבית בוֹצֵר, עָקַץ (-חתך) אֶת הָאֶשְׁכּוֹל, הֻסְבַּךְ – נקשר ונאחז בֶּעָלִים, ומחמת כן נָפַל האשכול מִיָּדוֹ לָאָרֶץ, וְנִפְרַט – נפרדו ענביו, הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת, כיון שאין זה פרט הנושר בשעת הבצירה, אלא מחמת סיבה אחרת. בעל הבית הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּלְכָּלָה (-סל) תַּחַת הַגֶּפֶן בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בוֹצֵר, כדי שיפלו הענבים הבודדים לתוכה, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים, כיון שמיד כאשר נושר הענב מידו, בעודו באויר קודם שנפל לארץ, כבר זכו בו העניים, ועַל זֶה נֶאֱמַר 'אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלִים', והיינו בני אדם שירדו מנכסיהם, ומכונים 'עולים' בדרך כבוד, ובלשון סגי נהור:
