יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת פאה, פרק ז, משנה ח

משנה ח: הַמַּקְדִּישׁ כַּרְמוֹ עַד שֶׁלֹּא נוֹדְעוּ בוֹ הָעוֹלְלוֹת, אֵין הָעוֹלְלוֹת לָעֲנִיִּים. מִשֶּׁנּוֹדְעוּ בוֹ הָעוֹלְלוֹת, הָעוֹלְלוֹת לָעֲנִיִּים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִתְּנוּ שְׂכַר גִּדּוּלָיו לַהֶקְדֵּשׁ. אֵיזֶה הִיא שִׁכְחָה בֶּעָרִיס, כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָהּ, וּבְרֹגְלִיּוֹת, מִשֶּׁיַּעֲבֹר הֵימֶנָּה:

משנה ח: הַמַּקְדִּישׁ את כַּרְמוֹ עַד שֶׁלֹּא [-קודם ש]נוֹדְעוּ בוֹ הָעוֹלְלוֹת, ועדיין לא זכו בהם העניים, הרי כל הכרם קדוש, ואֵין הָעוֹלְלוֹת לָעֲנִיִּים, וכדין כל כרם של הקדש שאין בו מתנות עניים. אבל אם הקדישו מִשֶּׁנּוֹדְעוּ בוֹ הָעוֹלְלוֹת, שכבר זכו בהם העניים, ואין אדם יכול להקדיש דבר שאינו שלו, הָעוֹלְלוֹת לָעֲנִיִּים. רַבִּי יוֹסֵי חולק ואוֹמֵר, אין העוללות שייכות לגמרי לעניים, אלא יִתְּנוּ שְׂכַר גִּדּוּלָיו לַהֶקְדֵּשׁ, כלומר, כיון שגם לאחר שהקדיש את הכרם המשיכו העוללות לגדול, וינקו מאדמה של הקדש, על העניים לשלם להקדש את מה שהשביחו העוללות מממון ההקדש.

אֵיזֶה הִיא שִׁכְחָה בֶּעָרִיס – בגפנים שענפיהם מודלות על גבי עצים [כמו בעריסה], כָּל שֶׁעבר מהמקום ששכח לבצור, ובמקום עמידתו עתה אֵינוֹ יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָהּ, באופן זה אסור לו לשוב ולקחת את מה ששכח, וּבְרֹגְלִיּוֹת – בגפנים הנמשכות על גבי הארץ [שדורכים עליהם ברגליים], שבזה כל גפן יש לה חשיבות כשל שורה בפני עצמה, ואסור לשוב משורה לשורה, ולכן מיד מִשֶּׁיַּעֲבֹר הֵימֶנָּה הרי זו שכחה, אף אם יכול הוא לפשוט את ידו וליטלה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)