יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת פסחים, פרק ג, משנה א

פרק ג, משנה א: אֵלּוּ עוֹבְרִין בַּפֶּסַח, כֻּתָּח הַבַּבְלִי, וְשֵׁכָר הַמָּדִי, וְחֹמֶץ הָאֲדוֹמִי, וְזִיתוֹם הַמִּצְרִי, וְזוֹמָן שֶׁל צַבָּעִים, וַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים, וְקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף תַּכִשִׁיטֵי נָשִׁים. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא מִמִּין דָּגָן, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח. הֲרֵי אֵלּוּ בְאַזְהָרָה, וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כָּרֵת:

משנתנו מפרטת את דינם של דברים שונים שיש בהם תערובת חמץ, ושל חמץ שאינו ראוי לאכילה: אֵלּוּ דברים שעוֹבְרִין – מתבערים מן העולם בַּפֶּסַח, כלומר אף שאין הם חמץ גמור, ומן התורה הם אסורים רק באכילה אך אין עוברים עליהם ב'בל יראה ובל ימצא', מכל מקום מדרבנן אסור אפילו להשהותם בפסח, והם חייבים בביעור: א. כֻּתָּח הַבַּבְלִי – מין מאכל העשוי מפת מעופשת וחלב, וטובלים בו את המאכל. ב. וְשֵׁכָר הַמָּדִי – שֵׁכָר שהיו עושים בארץ מָדַי, מחיטים ושעורים שרויים במים. ג. וְחֹמֶץ הָאֲדוֹמִי – חומץ הנעשה בארץ אדום, שנותנים בו שעורים והם מחמיצים שם. ד. וְזִיתוֹם הַמִּצְרִי – מין רפואה העשויה משעורים, מלח וכרכום, שהיו עושים במצרים. [עד כאן נימנו מיני מאכלים שמעורב בהם חמץ, מכאן ואילך מונה המשנה דברים שהם חמץ ממש, אך אינם ראויים לאכילה], ה. וְזוֹמָן שֶׁל צַבָּעִים – מים שמערבים בהם סובין, ומשתמשים בהם לצביעה. ו. וַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים – פת שנעשית מקמח של תבואה שאינה בשילה, ומכסים בה את הקדירה בעת רתיחתה, לקלוט את הפסולת. ז. וְקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים – דבק שנעשה מאבק הקמח שבבית הריחיים, והסופרים מדביקים בו את הניירות. נמצא לדברי תנא קמא, שחובת הביעור מדרבנן היא רק בדבר שיש בו תערובת חמץ והוא ראוי לאכילה, או בדבר שהוא חמץ ממש ואינו ראוי לאכילה. אך דבר שהוא תערובת חמץ, וגם אינו ראוי לאכילה, אין חיוב לבערו, ומותר להשהותו בפסח. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חולק ואוֹמֵר, אַף תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים – גם אותם דברים שמניחות הנשים על בשרן לעדן את הבשר, ומעורב בהן סולת, יש לבער בפסח, אף על פי שזו רק תערובת חמץ, ואין זה ראוי לאכילה. מסיים רבי אליעזר ואומר: זֶה הַכְּלָל בדיני חמץ, כָּל דבר שֶׁהוּא מִמִּין דָּגָן, ומעורבים בו מים המחמיצים אותו, אף שהוא מעורב עם מינים אחרים וגם אינו ראוי לאכילה, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח – יש לבערו לפני פסח, ואסור להשהותו. הֲרֵי אֵלּוּ בְאַזְהָרָה – האוכל אותם עובר ב'לא תעשה', וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם עונש כָּרֵת, כיון שלא ענשה התורה כרת אלא את האוכל חמץ לבד, ללא תערובת דברים אחרים.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)