משנה ב: עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר. וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּשָּׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כָּסֶף. יְתֵרָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִיָּה, שֶׁקּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּסִּימָנִין. הַנִּרְצָע נִקְנֶה בִרְצִיעָה. וְקוֹנֶה אֶת עַצִמוֹ בַּיּוֹבֵל וּבְּמִיתַתּ הָאָדוֹן:
אגב המשנה הקודמת, מובאים במשניות הבאות דיני קנינים נוספים: עֶבֶד עִבְרִי, נִקְנָה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר – או בכסף הניתן לו, או בשטר קנין, שכותב העבד לאדון 'הריני מכור לך'. וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ – משתחרר מעבדותו לרבו, בַּשָּׁנִים – לאחר תום השנים שנמכר להם (אם מכרוהו בית דין היינו לשש שנים, ואם מכר את עצמו הרי זה לפי מנין השנים שמכר), וּבִשנת היּוֹבֵל, אף שעדיין לא הסתיימו שנות ממכרו, וּבְגִרְעוֹן כָּסֶף – אם משלם העבד לאדון כסף כשווי השנים שעדיין לא עבדו.
יְתֵרָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִיָּה – יש יתרון לאמה עבריה על פני עבד עברי, שֶׁמלבד שלשת דברים אלו שאף היא יוצאת בהם לחירות, קּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ גם בַּסִּימָנִין – בסימני גדלות. הַנִּרְצָע – עבד עברי שלא רצה לצאת לחירות בתום שש שנות ממכרו, שאמרה תורה 'ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם', נִקְנָה בִרְצִיעָה לענין זה שממשיך בעבדותו עד שנת היובל, וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ לצאת לחירות, בַּיּוֹבֵל, וּבְמִיתַת הָאָדוֹן.
