יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת קינים, פרק א, משנה ג2 – ד

המשך משנה ג: בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד, בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, בֵּין מֵאִשָּׁה אַחַת, בֵּין מִשְּׁתֵּי נָשִׁים:

פרק א, משנה ד: כֵּיצַד מִשֵּׁם אֶחָד, לֵידָה וְלֵידָה, זִיבָה וְזִיבָה, מִשֵּׁם אֶחָד. מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, לֵידָה וְזִיבָה. כֵּיצַד שְׁתֵּי נָשִׁים, עַל זוֹ לֵידָה וְעַל זוֹ לֵידָה, עַל זוֹ זִיבָה וְעַל זוֹ זִיבָה, מִשֵּׁם אֶחָד. מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, עַל זוֹ לֵידָה וְעַל זוֹ זִיבָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלָּקְחוּ קִנֵּיהֶן בְּעֵרוּב, אוֹ שֶׁנָּתְנוּ דְמֵי קִנֵּיהֶן לַכֹּהֵן, לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה כֹהֵן יַקְרִיב חַטָּאת, וּלְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה כֹהֵן יַקְרִיב עוֹלָה, בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד, בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת:

המשך משנה ג: דינים אלו, שכאשר יש תערובת של קינים מקריבים עופות כמספר הקינים המועט שבתערובת [כיון שאז בודאי הוקרבו עולות וחטאות כמספר הקינים, ולא הוקרבו שתי עולות או שתי חטאות מקן אחד], הם בֵּין אם היתה התערובת מִשֵּׁם אֶחָד – לשם אותו חיוב, כגון שכל הקינים היו לשם לידה, או לשם זיבה, בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, כגון שקן אחת היתה לשם לידה וקן אחת לשם זיבה. בֵּין אם היתה התערובת מֵאִשָּׁה אַחַת, שהביאה שני קינים על שני חיובים נפרדים [שאז דין הקינים המעורבות כאילו היו של שתי נשים, כיון שאי אפשר להקריב מבין שתיהן שתי חטאות או שתי עולות, אלא יש צורך שמכל קן בפני עצמה יוקרבו עולה וחטאת], בֵּין אם היתה התערובת מִקינים של שְּׁתֵּי נָשִׁים, והדוגמאות לדינים אלו יבוארו במשנה הבאה.

משנה ד: מבארת המשנה, כֵּיצַד הוא האופן שהיתה התערובת מִשֵּׁם אֶחָד, כגון שהיו שני הקינים שהביאה אשה זו על לֵידָה וְלֵידָה, או על זִיבָה וְזִיבָה, הרי זו דוגמא של תערובת של אשה אחת מִשֵּׁם אֶחָד, וכיון שהפרישה כל קן בפני עצמו, אם התערבו שני הקינים אי אפשר להקריב את כולם, שמא יקריב שתי חטאות או שתי עולות מאותו קן, אלא יקריב עולה אחת וחטאת אחת, ובאופן זה אין כל חשש, כיון שבין אם שתי העופות מאותו קן ובין אם הם משני קינים, הוקרבו כדין. וכיצד הוא האופן שהיו הקינים של אשה אחת מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, כגון שהביאה קן אחד על לֵידָה וְקן אחד על זִיבָה, שאף באופן זה הדין הוא כן.

כֵּיצַד הוא האופן שהיתה התערובת של שְׁתֵּי נָשִׁים, כגון שהיתה עַל זוֹ לֵידָה וְעַל זוֹ לֵידָה, או עַל זוֹ זִיבָה וְעַל זוֹ זִיבָה, זהו האופן שהיתה התערובת של שתי נשים, מִשֵּׁם אֶחָד. וכיצד הוא האופן של שתי נשים מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, כגון שהיתה עַל אשה זוֹ לֵידָה, וְעַל אשה זוֹ זִיבָה. ובכל האופנים הללו, לאחר התערובת מקריב הכהן רק כמספר הקינים המועט שבתערובת.

אמנם כל הדינים שהתבארו לעיל הם באופן שהתערבו הקינים לאחר שנקנה כל קן לשם אשה מסוימת ולשם חובה מסוימת, מבארת עתה המשנה את הדין באופן שלא נקבע הדבר מתחילה: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שְׁתֵּי נָשִׁים שהיו חייבות להביא קינים, שֶׁלָּקְחוּ קִנֵּיהֶן בְּעֵרוּב – וקנו את קיניהם כשהם מעורבים, ולא ביררו מתחילה למי שייך כל קן, אוֹ שֶׁנָּתְנוּ את דְמֵי קִנֵּיהֶן לַכֹּהֵן שיקריב עבורן קינים, והתנו ביניהן שיוכל הכהן להקריב את הקינים כרצונו, הרי הדבר תלוי בדעתו של הכהן, לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה כֹהֵן יַקְרִיב חַטָּאת, וּלְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה כֹהֵן יַקְרִיב עוֹלָה, בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד, כגון שהביאו שתיהן קן על לידה, בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, כגון שהביאה אחת קן ללידה וחברתה קן לזיבה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)