מסכת קנים, פרק ב, משניות ד-ה

משנה ד: קֵן סְתוּמָה וְקֵן מְפֹרֶשֶׁת, פָּרַח מִן הַסְּתוּמָה לַמְפֹרֶשֶׁת, יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי. חָזַר, אוֹ שֶׁפָּרַח מִן הַמְפֹרֶשֶׁת רִאשׁוֹן, הֲרֵי כֻלָּן יָמוּתוּ:

משנה ה: חַטָּאת מִכָּאן וְעוֹלָה מִכָּאן וּסְתוּמָה בָאֶמְצָע, פָּרַח מִן הָאֶמְצַע לַצְּדָדִין, אֶחָד הֵלָךְ וְאֶחָד הֵלָךְ, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם, אֶלָּא יֹאמַר, זֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל חַטָּאוֹת, חַטָּאת. וְזֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל עוֹלוֹת, עוֹלָה. חָזַר לָאֶמְצָע, הָאֶמְצָעִיִּים יָמוּתוּ, אֵלּוּ יִקְרְבוּ חַטָּאוֹת, וְאֵלּוּ יִקְרְבוּ עוֹלוֹת. חָזַר (אוֹ שֶׁפָּרַח) מִן הָאֶמְצַע לַצְּדָדִין, הֲרֵי כֻלָּן יָמוּתוּ. אֵין מְבִיאִין תּוֹרִין כְּנֶגֶד בְּנֵי יוֹנָה, וְלֹא בְנֵי יוֹנָה כְּנֶגֶד תּוֹרִין. כֵּיצַד, הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ תּוֹר, וְעוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה, תִּכְפּוֹל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ תּוֹר. עוֹלָתָהּ תּוֹר, וְחַטָּאתָהּ בֶּן יוֹנָה, תִּכִפּוֹל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הוֹלְכִין אַחַר הָרִאשׁוֹן. הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וָמֵתָה, יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין עוֹלָתָהּ. עוֹלָתָהּ וָמֵתָה, לֹא יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין חַטָּאתָה:

משנה ד: היו לאדם שתי קינים, ובכל אחת שני גוזלות שהוא צריך להקריב לחטאת ולעולה, האחת קֵן סְתוּמָה, שעדיין לא פירש איזה גוזל יהיה לחטאת ואיזה לעולה, וְקֵן מְפֹרֶשֶׁת, שייחד גוזל מסוים לעולה וגוזל מסוים לחטאת, פָּרַח גוזל אחד מִן הקן הַסְּתוּמָה לַקן המְפֹרֶשֶׁת, ועתה אינו יכול להקריב את שלשת הגוזלות הללו (שני הגוזלות של המפורשת, והגוזל של הסתומה שהתערב ביניהם), מחשש שיטול את אחד הגוזלות של המפורשת ויקריבנו שלא כפי שהקדישו, וכגון שיטול את הגוזל שהוקדש לחטאת ויקריבנו לעולה, ויִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי שבקן הסתומה, כיון שעדיין לא ייחדו לקרבן מסוים, יכול הוא ליטול לו זוג ואחר כך להקריב כל אחד למה שירצה.

ואם לאחר שהתערב גוזל מן הסתומה במפורשת, חָזַר גוזל אחד מבין התערובת אל הקן הסתומה, ואף שיש עתה בכל קן שני גוזלות, הרי יתכן שבכל אחד מהקינים יש גוזל מהקן המפורשת, אוֹ שֶׁפָּרַח מִן הקן הַמְפֹרֶשֶׁת רִאשׁוֹן והתערב בקן הסתומה, ואינו יודע אם אותו שנשאר בקן המפורשת הוא של חטאת או של עולה, וכן אינו יודע מהו הגוזל המעורב בקן הסתומה, נמצא שכל אחד מארבעת הגוזלות הוא בספק שמא הוא מיוחד לחטאת או לעולה, ומספק אי אפשר להקריב אפילו אחד מהגוזלות, הֲרֵי כֻלָּן יָמוּתוּ:

משנה ה: היתה לאדם קן סתומה, שעדיין לא קבע מי מהגוזלות יהיה לחטאת ומי יהיה לעולה, והיו גוזלות של חַטָּאת מִכָּאן, מימינה של הקן הסתומה, וְגוזלות של עוֹלָה מִכָּאן, משמאל לקן הסתומה, וְהקן הסְתוּמָה בָאֶמְצָע, ופָּרַח גוזל מִן הָאֶמְצַע, הסתומה, לַצְּדָדִין, גוזל אֶחָד פרח הֵלָךְ – לימין, לבין החטאות, וְגוזל אֶחָד מהסתומה פרח הֵלָךְ – לשמאל, לבין העולות, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם, שהרי הגוזלות המפורשים נשארו במקומם, והגוזלות שעדיין לא התפרשו יכולים להתפרש עתה, אֶלָּא יֹאמַר הכהן בשעת הקרבתם, גוזל זֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל חַטָּאוֹת, יהיה גם הוא חַטָּאת. וְגוזל זֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל עוֹלוֹת, יהיה עוֹלָה.

אמנם אם לאחר שפרחו גוזלי הקן הסתומה לצדדים, חָזַר גוזל מכל צד לָאֶמְצָע, ואין ידוע אם החוזר הוא אותו שפרח מהאמצע והוא מהגוזלות שעדיין לא התפרשו, או שהחוזר הוא מאלו שנקבעו כבר לחטאת או לעולה, ונמצא עתה שיש באמצע תערובת של שני גוזלות, שיתכן שאחד מהם או שניהם כבר התפרשו לחטאת או לעולה, הָאֶמְצָעִיִּים יָמוּתוּ, כדין גוזלות שיש בהם ספק אם הם חטאת או עולה, והצדדים לא הופסדו, שהרי ממה נפשך, או שהם סתומים עדיין וניתן להקריבם למה שירצו, או שהם עדיין קבועים לחטאת ולעולה, ולכן אֵלּוּ שבימין יִקְרְבוּ חַטָּאוֹת, שהרי הם או מפורשים לחטאת, או סתומים ויתפרשו עתה לחטאת, וְאֵלּוּ שבשמאל יִקְרְבוּ עוֹלוֹת שהרי הם או מפורשים לעולה, או סתומים ויתפרשו עתה לעולה.

ואם לאחר שחזרו הגוזלות מהצדדים לאמצע, ודינם של האמצעיים למות ושל הצדדים להיקרב, חָזַר (או שפרח) (וּפָּרַח) מִן הָאֶמְצַע לַצְּדָדִין, והיינו ששני גוזלות מהאמצע פרחו לשני הצדדים והתערבו ביניהם, ונמצא שעתה כולם מעורבים זה בזה, ובכל גוזל יש ספק אם הוא מפורש לחטאת או לעולה, הֲרֵי כֻלָּן יָמוּתוּ.

דין נוסף: כיון שנאמר בתורה בכל מקום 'שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה', צריך האדם להביא או שתי תורים או שני בני יונה, ואֵין מְבִיאִין תּוֹרִין כְּנֶגֶד בְּנֵי יוֹנָה, וְלֹא בְנֵי יוֹנָה כְּנֶגֶד תּוֹרִין, כלומר, שלא יהא האחד תור והשני בן יונה. ואמנם, כיון שהקדימה התורה בכל מקום את החטאת לעולה, החטאת היא הקובעת את המין שצריכים להביא, ומבארת המשנה, כֵּיצַד, הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ תּוֹר, וְעוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה, לא יצאה ידי חובתה בהקרבת העולה, ותִּכְפּוֹל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ תּוֹר. הביאה עוֹלָתָהּ תּוֹר, וְחַטָּאתָהּ בֶּן יוֹנָה, אף על פי שהביאה תחילה את העולה, מכל מקום כיון שהחטאת היא הקובעת, תִּכְפּוֹל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה, כפי שהביאה את החטאת בן יונה. בֶּן עַזַּאי חולק ואוֹמֵר, אין החטאת קובעת את מין הקרבן, אלא הוֹלְכִין אַחַר מה שהפרישה הָרִאשׁוֹן, שאם הפרישה תחילה תור, ואפילו לעולה, צריכה להביא גם את השני תור. ואם הפרישה את הראשון בן יונה, תפריש גם את השני בן יונה.

הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה רק את חַטָּאתָהּ, וָמֵתָה, יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין את עוֹלָתָהּ כיון שניתן להקריב עולה לאחר מיתת הבעלים (ולדעת הסובר שמן התורה משועבדים נכסיה להקרבת הקרבן, אפילו אם לא הפרישה את עולתה קודם שמתה, יפרישו יורשיה מנכסיה את עולתה, ויקריבוה). אבל אם הביאה את עוֹלָתָהּ וָמֵתָה, לֹא יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין חַטָּאתָה, ואפילו אם כבר הפרישה אותה, כיון שאי אפשר להקריב קרבן חטאת של אדם לאחר שמת: