מסכת שבועות, חזרה, פרק ח

פרק ח, משנה א: יש ארבעה סוגי שומרים החלוקים בדיניהם, א. שומר חנם, נשבע על כל טענה הפוטרתו, ונאמן. ב. שואל, משלם בכל מקרה, ואפילו באונס. ג. שומר שכר ושוכר נשבעים על טענות שבורה, שבויה או מתה, ומשלמים בטענת גניבה ואבידה.
משנה ב: שומר שלפי האמת היה חייב לשלם על הפקדון, וטען טענה הפוטרתו, ונשבע עליה לשקר, והודה, חייב קרבן שבועת הפקדון. אבל אם היה פטור גם לפי האמת, אלא ששינה וטען טענה אחרת שגם היא פוטרתו, אף שנשבע עליה לשקר, פטור הוא מקרבן שבועה.
משנה ג: שומר הכופר בפקדון ונשבע על כך לשקר, אם גם לפי האמת היה פטור, כגון שהיה שומר חנם ונגנב הפקדון, פטור הוא מקרבן שבועת הפקדון. ובאופן שלפי האמת היה השומר חייב, וטען טענה הפוטרתו ונשבע עליה לשקר, אם הודה מעצמו, חייב קרן וחומש ואשם, ואם העידו עדים שגנבו בעצמו, חייב כפל ופטור מחומש ואשם.
משנה ד: אדם התובע את חבירו שגנב ממנו את שורו, והלה מכחיש, ועדים מעידים שגנבו, הרי זה משלם קרן וכפל. ואם מעידים שטבח או מכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואם הודה הגנב מעצמו, אף שהודאתו היתה מחמת שראה עדים הממשמשים ובאים, נפטר מהכפל, וממילא גם מתשלומי ארבעה וחמשה.
משנה ה: תבע הבעלים מהשואל את שורו, והאמת היתה שאירע לשור אונס וכדומה ממין הדברים שהשואל חייב בהם, וטען השואל טענה אחרת מהאמת, שגם בה הוא חייב, ונשבע על כך לשקר, פטור הוא מקרבן שבועת הפקדון, כיון שלא הועילה שבועתו לפוטרו מחיוב ממון.
משנה ו: אבל אם תבע הבעלים את השואל, והלה הכחיש לגמרי ששאל את שורו, ונשבע על כך לשקר, והאמת היתה שאירע לשור דבר שהשואל חייב בו, כיון שרצה לפטור עצמו מממון על ידי שבועתו, חייב הוא בקרבן שבועת הפקדון.
תבע הבעלים את השומר שכר או השוכר, והאמת היתה שנשברה הבהמה או נשבתה באונס, והוא אמר שמתה באונס ונשבע על כך לשקר, פטור מקרבן שבועת הפקדון, מאחר וגם לפי האמת היה פטור. וכן אם טען שנגנבה, שהוא חייב באחריותה, והאמת היתה שאבדה, שגם באופן זה הוא חייב באחריותה, נמצא שלא הועילה שבועתו לפוטרו מממון, ופטור הוא מקרבן שבועה. אבל אם אמר שמתה הבהמה באונס, והאמת היתה שנגנבה או אבדה הבהמה, באופן שחייב בתשלומיה, ונשבע על כך לשקר, חייב קרבן שבועת הפקדון. ואם טען השומר טענה שהוא מתחייב בה בתשלומים, והאמת היתה שנאנסה הבמה ופטור מתשלומיה, פטור מקרבן שבועה. והכלל בדברים אלו הוא שרק כאשר לפי האמת היה חייב, ועל ידי שבועתו פטור את עצמו, חייב קרבן שבועה, אבל אם בין כך ובין כך היה חייב, או שבין כך ובין כך היה פטור, או שלפי האמת היה פטור ושינה וטען טענה המחייבתו, פטור מקרבן שבועת הפקדון.
הדרן עלך מסכת שבועות