מסכת שבועות, פרק ד, משנה ז

משנה ז: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאֲנִי כֹהֵן, שֶׁאֲנִי לֵוִי, שֶׁאֵינִי בֶן גְּרוּשָׁה, שֶׁאֵינִי בֶן חֲלוּצָה, שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי כֹהֵן, שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי לֵוִי, שֶׁאֵינוֹ בֶן גְרוּשָׁה, שֶׁאֵינוֹ בֶן חֲלוּצָה, שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתּוֹ, וּפִתָּה אֶת בִּתּוֹ, וְשֶׁחָבַל בִּי בְנִי, וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי, וְשֶׁהִדְלִיק גְּדִישִׁי בַשַּׁבָּת, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין:

משנה ז: אמר התובע לעדים, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאֲנִי כֹהֵן, שֶׁאֲנִי לֵוִי, שֶׁאֵינִי בֶן גְּרוּשָׁה או שֶׁאֵינִי בֶן חֲלוּצָה וממילא אינני חלל אלא כהן כשר, שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי כֹהֵן, שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי לֵוִי, שֶׁאֵינוֹ בֶן גְרוּשָׁה או שֶׁאֵינוֹ בֶן חֲלוּצָה, שכל אלו אינם תביעות ממון כלל, או שביקש מהם להעיד עבור חברו, שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתּוֹ של פלוני, וּפִתָּה אֶת בִּתּוֹ של פלוני, והחסרון בזה הוא בכך שאין התובע עצמו משביע אותם אלא אדם אחר, וְשֶׁחָבַל בִּי בְנִי, והרי בנו מתחייב מיתת בית דין ואינו מת ומשלם, וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי וְשֶׁהִדְלִיק גְּדִישִׁי בַשַּׁבָּת, שאין חבירו מתחייב בתשלומים על חבלה או שריפה אלו שנעשו בשבת, כיון שמתחייב הוא מיתה על כך כדין מחלל שבת, ואינו מת ומשלם, בכל המקרים הללו אין זו נחשבת כעדות על תביעת ממון, וגם אם נשבעו לשקר שאינם יודעים לו עדות, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין מקרבן שבועה.