מסכת שבועות, פרק ח, משנה א

פרק ח, משנה א: אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן, שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל. וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּוֹכֵר נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה:
פרק ח, משנה א: משנתנו מבארת את דינו של אדם השומר על חפץ של חבירו, ומפרטת בהם כמה חילוקי דינים: אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן, שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא [-שומר] שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם, נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל – בין אם הוא טוען שנאנס החפץ, נגנב או אבד, נשבע הוא על טענתו ונפטר [אמנם אם פשע בשמירה, חייב הוא לשלם]. וְהַשּׁוֹאֵל, המשתמש בחפץ של חבירו ואינו משלם על כך כלום, מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל – בכל אופן שבו אבד החפץ, ואפילו באונס גמור, חיב הוא בתשלומים. נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּוֹכֵר, נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה – אם טענתם היא שנשברה הבמה, או נשבתה או מתה, שאלו הם מקרים של אונס, הרי הם נשבעים ונפטרים, וּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה – אם הם טוענים שנגנבה או אבדה, חייבים הם לשלם.