מסכת שבת, פסקי הלכות, פרק ב
(פסקי ההלכות הם לדעת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
א. אין מדליקים נרות שבת בפתילות שאינן דולקות יפה, ואין הלהבה נתפסת בהם היטב, אלא מסכסכת בהם מבחוץ כגון: כמין צמר הסמוך לקליפת הארז, פשתן שאינו סרוק, כלך -או צמר הגדל על אבנים בים, או פסולת של משי], כמין צמר הסמוך לקליפת הערבה, פתילת המדבר, ירוקה הגדלה על דפנות הספינה שבים. וכן לא בפתילות של צמר ושל שיער.
ב. אף באופן שכרך פתילה כשרה על גבי פתילה פסולה, אין מדליקים בפתילה כזו. אך אם יש לו פתילה כשרה, ומעבה אותה על ידי פתילה פסולה רק כדי להרבות אורה, מותר.
ג. אין מדליקים נרות שבת בשמנים שאינם נמשכים יפה אחר הפתילה, מחשש שמתוך כך יבא להטות את השמן, ועובר משום 'מבעיר'. כגון: זפת, שעוה, שמן קיק -או שומן המופק מעוף ששמו 'קיק', או שמן המופק מגרעיני צמר גפן, או שמן המופק מצמח ששמו 'קקיון' המוזכר בספר יונה], שומן האליה וחלב, בין חלב מבושל ובין שאינו מבושל.
ד. אף באופן שמערב בשמן הפסול מעט שמן כשר, והרי הוא נמשך יפה אחר הפתילה, אסור להדליק בו, מחשש שיבא להדליק גם בשמן הפסול בפני עצמו. אמנם חלב מותך וקרבי דגים שנימוחו, אם עירב בהם שמן כשר, מותר.
ה. שעוה פסולה רק כ'שמן', אך אם עשה ממנה נר ארוך הדולק יפה, כשר.
ו. כל השמנים והפתילות כשרים להדלקת נרות חנוכה אף אלו שאסור להדליק בהם נרות שבת, ואף כשמדליקם בערב שבת, כיון שאסור להשתמש בהם ואין חשש שמא יטה.
ז. אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, ואפילו לספור מעות לאורן אסור.
ח. נר חנוכה שכבה, אין האדם צריך לחזור ולהדליקו.
ט. זמן הדלקת נרות חנוכה, משקיעת החמה ועד שתכלה מן השוק והכוונה לרגלם של תרמודאים שהם האחרונים המתעכבים בשוק, והוא זמן של חצי שעה אחר שקיעת החמה. וצריך ליתן שמן בשיעור שידלק כל אותו הזמן, ולאחר זמן זה יכול לכבות את הנרות או להשתמש לאורן.
י. עיקר מצוות נר חנוכה, נר אחד לכל בית. המהדרין מדליקים בכל יום נר לכל אחד מבני הבית. והמהדרין מן המהדרין מוסיפים נר נוסף כנגד כל יום היוצא.
יא. המקום הראוי להדלקת נר חנוכה הוא בפתח הבית, מבחוץ. היה דר בעליה, מדליק בחלון הסמוך לרשות הרבים. ובזמן שיש סכנה אם יראו הגויים את הנרות, מדליק בתוך ביתו.
יב. כשמדליק בתוך הבית, מוסיף נר של חולין, כדי שיהא ניכר שמשתמש לאורו, ולא לאור נר החנוכה. ואם יש מדורה בבית, והוא אדם הרגיל להשתמש לאור מדורה, אינו צריך להדליק נר נוסף.
יג. כל שמונת ימי חנוכה אסורים בהספד ובתענית.
יד. נר חנוכה שהונח למעלה מעשרים אמה, פסול.
טו. מצוה להניח את נר חנוכה בטפח הסמוך לפתח, משמאל, כדי שתהא מזוזה בימינו ונר חנוכה בשמאלו, ונמצא מוקף במצוות.
טז. מותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה אחר, ואפילו על ידי קיסם של חול.
יז. מותר להתיר קשרי ציצית מבגד אחד כדי להטילן בבגד אחר.
יח. מותר לגרור בשבת כסא או ספסל אף שנעשה חריץ, אם אינו מתכוין לכך.
יט. המחזיק את נר חנוכה בידו, לא יצא ידי חובה, כיון שנראה כמחזיקו לצורך עצמו.
כ. המדליק נר חנוכה בתוך הבית ומוציאו כשהוא דולק למקום הראוי לו, לא יצא ידי חובה, כיון שנראה כמוציאו לצורך עצמו.
כא. נר חנוכה שהודלק על ידי חרש שוטה או קטן, והניחם גדול בר חיובא במקום הראוי, לא יצא ידי חובה, כיון שהמצוה היא במעשה ההדלקה.
כב. נשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס.
כג. נר שהיה דולק כל השבת, ורצון האדם עתה להשתמש בו למצוות נר חנוכה, יכבה אותו ויחזור וידליקנו לשם נר חנוכה.
כד. אכסנאי המתארח בבית אחרים, חייב בנר חנוכה, ומשתתף בפרוטה שנותן לבעל הבית. אך אם יש לו פתח בפני עצמו, עליו להדליק לבד, מפני החשד ואפילו אם פתחו באותו צד של פתח בעל הבית].
כה. אדם נשוי שאינו נמצא בבית בימי החנוכה, יוצא ידי חובה בהדלקת אשתו, ואינו צריך להשתתף בפרוטה במקום שהוא מתאכסן בו.
כו. המדליק נר חנוכה, מברך 'להדליק נר חנוכה' ו'שעשה ניסים', וביום הראשון גם 'שהחיינו'.
כז. מי שאינו מדליק, ואינו עתיד להדליק באותו לילה, ורואה נר חנוכה, מברך 'שעשה ניסים', ובלילה הראשון אף 'שהחיינו'.
כח. אדם שיש לחצרו שני פתחים, בשני צדדים שונים, מדליק בשניהם, מחשש שהרואים שלא הדליק בפתח האחד יחשדו בו שלא הדליק כלל.
כט. נר שמן שיש לו שתי פתילות היוצאות משתי 'פיות' שבכלי, הרי הם כשני נרות, ויכולים שני בני אדם לצאת בהם ידי חובה. וכן קערה מלאה שמן והקיפה פתילות, אם כיסה את הקערה בכיסוי וכל פתילה יוצאת מנקב מיוחד לה, יכולים כמה בני אדם לצאת בנרות אלו ידי חובתם.
ל. אך קערה שיש בה כמה פתילות ולא כיסו אותה בכלי, אין יוצאים בה אפילו ידי חובת נר אחד, כיון שהיא כמדורה.
לא. אדם העומד בערב שבת של חנוכה, ויש לו רק נר אחד, ישתמש בו לנר שבת ולא לנר חנוכה, משום ששלום ביתו עדיף.
לב. אדם שיש לו ממון מועט, ויכול לקנות נר שבת או יין לקידוש, יקנה נר לשבת.
לג. אדם שיש לו ממון מועט, או לנר חנוכה או ליין לקידוש, יקנה בו נר לחנוכה, משום פרסום הנס.
לד. אין להדליק נרות שבת סמוך מידי לשקיעת החמה, ולא מוקדם מידי, כשעדיין לא ניכר שההדלקה היא לכבוד שבת אלא מפלג המנחה ולמעלה].
לה. בחנוכה מזכירים 'על הניסים' בברכת המזון בברכת 'נודה לך', וכן מזכירים 'על הניסים' בכל תפילה שבחנוכה, ואף במוסף של שבת או ראש חדש.
לו. השוכח להזכיר 'על הניסים' בחנוכה, בין בתפילה ובין בברכת המזון, אינו חוזר.
לז. בראש חדש מזכירים 'יעלה ויבא' בברכת המזון בברכת 'בונה ירושלים'.
לח. השוכח להזכיר 'יעלה ויבא' בתפילת ראש חדש, חוזר.
לט. מי שטעה בתפילת תענית ושכח להזכיר 'עננו', אינו חוזר.
מ. ראש חדש שחל בשבת, המפטיר בנביא מזכיר את ראש חדש בברכתו.
מא. יום טוב שחל בשבת, אין שליח ציבור מזכיר את יום טוב בברכה מעין שבע של ערבית.
מב. שמונה עשר יום בשנה אומר כל אדם הלל שלם: שמונת ימי חנוכה, יום טוב ראשון של פסח, יום טוב של שבועות, שבעת ימי חג הסוכות ושמיני עצרת. ובחוץ לארץ, שנוהגים שני ימים טובים, מתווספים שלשה ימים נוספים.
מג. אמירת הלל בראש חדש אינה מעיקר הדין, אלא מנהג הוא, ולכן אין אומרים הלל שלם, אלא בדילוג, ואף אין מברכים על אמירתו יש אומרים שזהו רק ביחידות, אבל ציבור מברך. ויש אומרים שאף ציבור אינו מברך. ויש אומרים שיחיד אינו קוראו כלל, וציבור קורא בברכה].
מד. מותר להדליק נרות שבת בכל מיני השמנים הדולקים יפה ונמשכים אחר הפתילה, ואפילו בעיטרן ובנפט שריחם רע.
מה. אם חל יום טוב בערב שבת, אין מדליקים את נרות השבת בשמן של תרומה טמאה, לפי שאין שורפים קדשים ביום טוב, וגזרו על תרומה טמאה משום קדשים.
מו. אף אותם פתילות שאסרו חכמים להדליק בהם נרות שבת, לא אסרו אלא כ'נר' אך מותר להדליקם כ'מדורה', בין לחימום ובין להאיר, בין על הקרקע ובין על המנורה.
מז. הדלקת נר שבת חובה היא, משום כבוד סעודת שבת. רחיצת ידים ורגלים בחמין סמוך לכניסת שבת, מצוה היא.
מח. בגד של פשתן החייב בציצית, אף שמן התורה מותר להטיל בו פתיל תכלת העשוי מצמר, תיקנו חכמים שלא יעשה כן, מחשש שיטיל פתיל כזה אף בכסות לילה, הפטורה מציצית, ונמצא עובר באיסור כלאיים.
מט. אין מדליקים נרות שבת ב'צרי', לפי שריחו טוב מאד, ויש חשש שיוציא מעט שמן מהנר הדולק, ועובר על איסור 'מכבה'. ואף בימות החול אסור להדליק בו, כיון שהוא עף ונדבק בכתלי הבית, ויש בכך חשש סכנה ומאותה סיבה אסור גם להדליק בנפט לבן.
נ. אין מדליקים אפילו בימות החול בשמן של טבל טמא, לפי שהוא אסור בהנאה גם לכהן כל עוד לא קרא עליה שם.
נא. כל פתילה הנעשית מדבר היוצא מן העץ אין מדליקים בה נרות שבת, לפי שהאש מסתכסכת בה ואינה דולקת יפה, מלבד פתילה הנעשית מפשתן, הדולקת יפה.
נב. כל אהל הנעשה מדבר היוצא מן העץ, ומחובר לקרקע, אינו מיטמא טומאת אהלים, מלבד אהל העשוי מפשתן.
נג. המדליק נר מצוה, צריך להתעסק בהדלקתו עד שתאחז האש ברוב החלק של הפתילה היוצא מהשמן.
נד. אסור ליטול מנר דולק שמן העומד לדלוק, כיון שגורם שיכבה הנר מוקדם יותר, ועובר משום 'מכבה' ולכן, הרוצה להוסיף כלי קיבול לשמן עבור הנר, שידלק זמן רב יותר מכמות השמן שמכיל הנר עצמו, עליו לחברו לנר בחיבור גמור של טיט וכדומה, שאז ניכר בעיניו שהכל כלי אחד ואסור ליטול ממנו שמן. אבל אם אינו מחובר – אסור, מחשש שיטול ממנו שמן כדי לאכול, כיון שלא נראה הדבר בעיניו כגורם כיבוי. ואפילו אם הכלי הוא של חרס, ומאוס, ואין חשש שיטול ממנו שמן, לא חילקו חכמים בגזירתם.
נה. ומחמת אותו חשש, לא ימשוך אדם את פתילת הנר, היוצאת מצדו השני, לתוך קערה מלאה שמן, כדי שתשאב ממנה שמן לאחר שיסתיים השמן שבנר.
נו. אדם המכבה את הנר מחמת שהוא חפץ בפחם הנוצר מחמת כן, עובר באיסור דאורייתא של 'מכבה'. ואם עושה זאת כדי לתקן את הפתילה, הטעונה הבהוב כדי לדלוק היטב בפעם הבאה, חייב משום תיקון כלי.
נז. המכבה את הנר מחמת שהוא חס על השמן, על הנר או על הפתילה, פטור, לפי שזו מלאכה שאינה צריכה לגופה, אבל אסור לעשות כן לכתחילה.
נח. וכן המכבה רק מחמת שאינו חפץ באור, כגון שהוא מתיירא מגוים, מליסטים, או שהיתה רוח רעה מבעתתו במקום מואר, אם זהו דבר שיש בו סכנה, מותר לעשות כן לכתחילה. ואם אין בו סכנה, פטור, אבל אסור.
נט. לא ילך אדם במקום סכנה ויסמוך על הנס, שמא לא יעשו לו נס. ואף אם יעשו לו נס, הרי מחמת כן ינכו לו מזכויותיו.
ס. לעולם יבקש האדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה – עליו להביא זכות כדי להתרפא.
סא. חולה הנוטה למות, אומרים לו 'התודה', כשם שהנהרגים בבית דין מתוודים.
סב. העוקר חפץ מרשות הרבים ומניחו ברשות היחיד, או להיפך, חייב.
סג. אסור לומר לשון הרע אפילו בלשון המשתמעת לשני פנים, אם אומר זאת באופן המתפרש לרע.
סד. מותר לומר דבר המשתמע לשני פנים, אם אומרו בפני אותו אדם שעליו הוא מדבר, כיון שאז מוכח שאין כוונתו לפירוש הרע שבדבריו.
סה. המספר סודו בפני שלשה בני אדם, רשאים הם להעביר את הדברים הלאה, כיון שבאומרו דבר בפני שלשה יודע הוא שלא ישמר הדבר בסוד, ועל דעת כן אמרו.
סו. איסור לשון הרע הוא גם בדבר שאינו גנאי על האדם, אלא עלול להזיקו או לצערו, וכגון המספר בפני בני אדם שאינם מהוגנים על טובות שעשה עבורו חבירו, וגורם בכך שינצלוהו. וכן המרבה לספר בשבחו של חבירו, שמתוך כך בא לספר בגנותו.
סז. בערב שבת, סמוך לכניסת השבת, ישאל האדם את בני ביתו האם עישרו את הפירות, האם עירבו עירובי תחומין וחצירות, ויאמר להם להדליק נרות. ודברים אלו צריך לאומרם בנחת, כדי שיקבלו את דבריו.
סח. יזהר האדם שלא להטיל אימה יתירה בתוך ביתו, כיון שדבר זה גורם למכשולות גדולות, לו ולאחרים.
סט. בבין השמשות של כניסת השבת, אסור לעשר טבל ודאי, להטביל כלים, לערב עירובי תחומין ולהדליק נרות. אך מותר לעשר פירות דמאי, לערב עירובי חצרות, ולהטמין את החמין.
ע. כיון שבין השמשות הוא ספק יום ספק לילה, לכן אם הנידון הוא לגבי איסור דרבנן, כגון עירובי תחומין, נוקטים בו להקל. ואף אם הסתפקנו בבת אחת שני ספיקות, מקילים בשניהם, ואף אם לענין ספק אחד הקלנו להחשיבו כיום, אפשר להקל לענין הספק השני להחשיבו כלילה.
עא. אין טומנים את החמין בערב שבת בדבר המוסיף הבל. אמנם בבין השמשות מותר להטמין בדבר המוסיף הבל.
עב. לאחר כניסת השבת אין טומנים את החמין כלל, אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל.
עג. יש להחמיר בזמן 'בין השמשות' של כניסת השבת משקיעת החמה.
עד. כאשר נראה ברקיע כוכב אחד, עדיין זה יום. שני כוכבים, זהו בין השמשות. שלשה כוכבים בינוניים, זהו לילה.
(ספר יוחסין)
