מסכת שבת, פרק א, משנה ט

משנה ט: אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא, שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין כְּלֵי לָבָן לְכוֹבֵס נָכְרִי שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְשָׁוִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ, שֶׁטוֹעֲנִין קוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וְעִגּוּלֵי הַגַּת.

משנה ט: כהמשך למחלוקת בית שמאי ובית הלל בענין מסירת בגדים לכובס נכרי סמוך לשבת, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין כְּלֵי לָבָן לְכוֹבֵס נָכְרִי שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת, כיון שבגדים אלו צריכים זמן רב לכביסה, והחמירו על עצמם כבית שמאי, שלא תיעשה מלאכה בבגדיהם בשבת. וְשָׁוִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ – לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, שֶׁטוֹעֲנִין קוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וְעִגּוּלֵי הַגַּת – שמותר להניח בערב שבת את הקורות או העיגולים המונחים על גבי הזיתים או הענבים, לסוחטם לגמרי, אף שהסחיטה נמשכת גם בשבת, כיון שגם אם היה עושה כן בשבת עצמה אין בכך איסור דאורייתא, שהרי נעשתה כבר עיקר הסחיטה קודם לכן, ובין כך המשקה זב מהפירות, אלא שטעינת הקורות מסייעת לכך, ובדבר כזה לא גזרו חכמים איסור בערב שבת.