מסכת שבת, פרק ב, שיעור 49

מביאה הגמרא ספק בענין הזכרת 'על הניסים' בתפילת מוסף הנאמרת בימי החנוכה: אִיבַּעְיָא לְהוּ – הסתפקו בני הישיבה, מַהוּ – האם יש לְהַזְכִּיר הזכרה שֶׁל חֲנֻכָּה, והיינו 'על הניסים', בִּתפילת מוּסָפִין של שבתות וראש חדש החלים בימי החנוכה. וצדדי הספק, האם כֵּיוָן דְּלֵית בָּהּ מוּסָף – מאחר ואין תפילת מוסף מיוחדת לימי החנוכה, לֹא מַדְּכְּרִינַן – לא תיקנו להזכיר במוסף על הניסים אף כשחל בשבת או בראש חדש. אוֹ דִּילְמָא – או שמא נאמר, יוֹם הוּא שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּאַרְבַּע תְּפִלּוֹת – שבת וראש חדש הם ימים מיוחדים שנתחייבו בארבע תפילות, ואין תפילת מוסף פחותה משאר תפילות היום, ותקנת חכמים היתה להזכיר על הניסים בכל תפילה שחייבים בה.

מביאה הגמרא מחלוקת בדין זה: רַב הוּנָא וְרַב יְהוּדָה אָמְרֵי, אֵינוֹ מַזְכִּיר על הניסים בתפילת מוסף. רַב נַחְמָן וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרֵי, מַזְכִּיר. פוסק הרי"ף, וְהִלְכְתָא כְּוָתַיְיהוּ – והלכה כמותם, שמזכירים על הניסים במוספי שבת וראש חדש, שהרי יש סיוע לדבריהם, דְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, הַמִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת נְעִילָה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, ואף שבסתם שבת אין מתפללים אלא ארבע תפילות, והיה מקום לומר שאף ביום הכפורים אין צריך להזכיר את השבת אלא בארבע תפילות, אין הדבר כן, אלא כיון שיוֹם הוּא שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת, ממילא בכל תפילה עליו להזכיר את השבת, הָכָא נָמִי – אף כאן, בשבת או ראש חדש שחל בחנוכה, יוֹם הוּא שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּאַרְבַּע תְּפִלּוֹת, וּלְפִיכָךְ הוּא מַזְכִּיר בתפילת מוסף 'על הניסים'.

מביא הרי"ף דין נוסף הנלמד מדברי רבי יהושע בן לוי: וְהָא דְּאָמַר רַב גִּידְל, אָמַר רַב, רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, הַמַּפְטִיר בְּנָבִיא אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בברכות ההפטרה את ההזכרה שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאִלְמָלֵא – שהרי אם לא היה זה יום השַׁבָּת, אֵין קוראים בנָבִיא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וכיון שאין ראש חדש גורם לקריאה בנביא, אין להזכירו בברכות אלו, לֵית הִלְכְתָא כְּוָּתֵיהּ – אין הלכה כמותו, וההוכחה לכך היא מֵהָא – מדברים אלו דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שאף במקום שאין המאורע מחייב את התפילה, כגון מוסף בחנוכה, כיון שסוף סוף מתפללים תפילה זו בחנוכה, מזכירים בה על הניסים, והוא הדין לקריאה בנביא בראש חדש, אף שאין הקריאה מחמת ראש חדש, מכל מקום כיון שקוראים בנביא מחמת השבת, יש להזכיר את ראש חדש. [אמנם יש מהראשונים שחילקו בין קריאה בנביא, שאינה נוהגת כלל בראש חדש, ולכן אף אם נזדמן שחל ראש חדש בשבת, אין צריכים להזכיר את ראש חדש בברכה, לבין הזכרה בתפילה, שכיון שתפילה נוהגת בכל יום, ממילא אם נתווספו תפילות ביום מסוים, יש להזכיר מעין המאורע אף בהם (ר"ן)].