משנה
משנתנו מונה את שלשים ותשע אבות המלאכות שיש בשבת, ומבואר בגמרא שהמקור לכל המלאכות הללו הוא מלאכת המשכן, שאסרה התורה לעסוק במלאכה זו בשבת, וכל אותן מלאכות שהיו במשכן נחשבות 'אבות מלאכות' לענין איסורי שבת, והמלאכות הדומות להן קרויות 'תולדות', ואף הן אסורות כמותן. המשנה סידרה את המלאכות באופן שתחילה מובאות כל המלאכות הנוגעות לגידולי קרקע, מזריעה ועד אפיית הפת. ולאחר מכן את המלאכות השייכות בבעלי חיים, מגזיזת צמר ועד שחיטתם ועיבוד עורם:
אָבוֹת מְלָאכוֹת, אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת, ומפרטת המשנה, הַזּוֹרֵעַ, וְהַחוֹרֵשׁ, וְהַקּוֹצֵר, וְהַמְעַמֵּר – האוסף את השבולים לעשות מהם עומר [וכן האוסף את העומרים בשדה למקום אחד], הַדָּשׁ את התבואה כדי להפריד בינה לבין המוץ, וְהַזּוֹרֶה את התבואה ברוח, כדי שגרעיני התבואה הכבדים יפלו במקומם, והמוץ יעוף ברוח, וְהַבּוֹרֵר את האבנים הקטנות מתוך התבואה, וְהַטּוֹחֵן, וְהַמְרַקֵּד – מנפה את הקמח מהסובין המעורבים בו, וְהַלָּשׁ את הבצק, וְהָאוֹפֶה.
עתה מביאה המשנה המלאכות השייכות בעשיית האריג: הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר, וְהַמְלַבְּנוֹ – רוחצו ומכבסו במים, וְהַמְנַפְּצוֹ – מפריד לחוטים את גיזי הצמר, על ידי חבטות במקל או על ידי מסרק, וְהַצּוֹבֵעַ את הצמר, וְהַטּוֹוֶה את הצמר לחוטים.
[הקדמה קצרה להבנת שתי המלאכות הבאות: אריגת בגד נעשית על ידי שמותחים את חוטי ה'שְׁתִי', ומעבירים ביניהם לסירוגין את חוט ה'עֵרֶב', כשחוט השְׁתִי הראשון מעליו, השני תחתיו וכן הלאה, לסירוגין. כדי להקל על העברת חוטי הערב בין חוטי השְׁתִי, היו מותחים את חוטי השְׁתִי בשתי מערכות, שבכל אחת מהן טבעות מיוחדות להעברת חוטי השְׁתִי, כך שכל החוטים הזוגיים היו במערכה אחת והלא זוגיים במערכה שניה, ולאחר העברת חוט הערב בין שתי המערכות היו מחליפים את מקומם של המערכות, ומעבירים שוב את חוט הערב ביניהם, וכך נוצרת אריגת הבד]. וְהַמֵּסֵךְ – המותח את חוטי השְׁתִי מצד לצד. וְהָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בָתֵּי נִירִין – עושה שתי טבעות או שתי לולאות להעביר בתוכן את חוטי השְׁתִי, וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין – מעביר פעמיים את חוט הערב בין חוטי השְׁתִי. וְהַפּוֹצֵעַ – מפרק מהאריגה שְׁנֵי חוּטִין של ערב, מבין חוטי השְׁתִי.
וְהַקּוֹשֵׁר, וְהַמַּתִּיר את הקשר, וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת, וְהַקּוֹרֵעַ מקום מסוים בבגד עַל מְנָת לִתְפּוֹר באותו מקום שְׁתֵּי תְּפִירוֹת.
עתה מביאה המשנה את המלאכות השייכות להכנת הקלף לכתיבה, והכתיבה עליו: הַצָּד צְבִי, או כל בעל חיים אחר, הַשׁוֹחֲטוֹ, וְהַמַּפְשִׁיטוֹ מעורו, וְהַמּוֹלְחוֹ – מולח את עורו, וְהַמְעַבְּדוֹ – מעבד את העור בסממנים שונים, שיהא ראוי למלאכה, וְהַמְמַחֲקוֹ – מחליקו מהשיער שבו, וְהַמְחַתְּכוֹ לפי המידה הנצרכת לו. וְהַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת או יותר, וְהַמּוֹחֵק את הכתב עַל מְנָת לִכְתּוֹב באותו מקום שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.
הַבּוֹנֶה, וְהַסּוֹתֵר על מנת לבנות באותו מקום. הַמַּבְעִיר אש, וְהַמְכַבֶּה. וְהַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ – עושה דבר שהוא גמר מלאכה,
אפילו זו הכאה קטנה בפטיש כדי להחליק את העקמימות שבכלי, או כדי לנתק סלע מההר לאחר שסיימו לחותכו ולסתתו, כיון שזהו גמר המלאכה, ויש לכך חשיבות של מלאכה בפני עצמה. וְהַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת – מרשות היחיד לרשות הרבים או להיפך. הֲרֵי אֵלּוּ אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת חָסֵר אַחַת.
