יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת שבת, פרק ח, משנה ז

משנה ז: חֶרֶס כְּדֵי לִתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כְּדֵי לַחְתּוֹת בּוֹ אֶת הָאוּר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית אָמַר רַבִּי מֵאִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי מִשָּׁם רְאָיָה וְלַחְשׂוֹף מַיִם מִגֶּבֶא:
משנה ז: שיעור הוצאת חֶרֶס, כְּדֵי לִתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ – כאשר מערימים ערימות של קורות, ויש ריוח בין קורה לחברתה, מניחים שם חתיכת חרס כדי שלא תתעקמנה הקורות, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שיעור החרס הוא כְּדֵי לַחְתּוֹת בּוֹ אֶת הָאוּר – ליטול בחרס גחלת בוערת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שיעורו הוא כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית משקה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, ששיעור החרס הוא כדי לחתות בו את האור, זֵכֶר לַדָּבָר – יש רמז לדבר מהפסוק, שנאמר בישעיה דרך משל על שבירת כלי של חרס לשברים קטנים 'וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ [-בשבריו] חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד', הרי שהשיעור הקטן ביותר של החרס הוא לחתות בו אש. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, אדרבה, מִשָּׁם רְאָיָה – מאותו מקום עצמו יש ראיה לדברי, שנאמר בסיום הפסוק 'וְלַחְשׂוֹף [-ולשאוב] מַיִם מִגֶּבֶא' [גומא קטנה], הרי שהשיעור הקטן הוא לשאוב מעט מים, והיינו שיעור רביעית, כדברי רבי יוסי.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)