מסכת שבת, פרק טז, משנה ג
משנה ג: מַצִּילִין סַל מָלֵא כִכָּרוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעֻדּוֹת וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה וְחָבִית שֶׁל יַיִן וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם וְאִם הָיוּ פִקְחִין עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן לֶחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת:
משנה ג: משנתנו ממשיכה לדון באופני ההיתר של הצלת מזון שלש סעודות מהדליקה בשבת:
מַצִּילִין מן הדליקה סַל מָלֵא כִכָּרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעֻדּוֹת, כיון שעושה הכל בפעולה אחת, אין חילוק בין מזון מועט למזון מרובה, וְכן מציל עִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה, וְחָבִית שֶׁל יַיִן, ואף שיש בהם יותר מהצורך לשלש סעודות. מוסיפה המשנה, וְאף אוֹמֵר בעל הבית לַאֲחֵרִים, 'בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם', כיון שכל הנכסים שבבית מופקרים ועומדים, שהרי הם עומדים להישרף, ומותר לכל אדם להציל לעצמו מזון שלש סעודות, וְאִם הָיוּ השומעים פִקְחִין, עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת, כלומר, מדובר בבני אדם יראי שמים, שאף שרשאים לזכות לעצמם מנכסי בעל הבית, כיון שהם מופקרים, אין רצונם לעשות כן אלא רוצים להחזיר לו את ממונו, ומכל מקום אינם רוצים לטרוח בחינם, וכיון שהם יודעים שאסור להם לבקש שכר פעולתם בשבת, שהרי זה שכר שבת, לפיכך עושים חשבון עם בעל הבית לאחר השבת, ומחזירים לו את הכל תמורת תשלום השוה לשכר טרחתם.
לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן – את אותם מאכלים לצורך שלש סעודות, לֶחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת, המותרת בטלטול [וכמו שהתבאר לעיל, בהצלה מדליקה החמירו חכמים יותר ואסרו להציל הרבה אף במקום המותר לטלטל, מחשש שיבא לכבות את הדליקה]. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, מותר להציל אַף לְחצר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
