מסכת שבת, פרק כג, משנה ד

משנה ד: מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה, וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין בַּשַּׁבָּת, לֹא יִסְפֹּד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב. עָשׂוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר, יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית:

משנה ד: מביאה המשנה דוגמאות לדברי מצוה, שסובר אבא שאול [המובא במשנה הקודמת] שמותר ללכת בשבת לצורך כך עד סמוך לתחום שבת: מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם כדי לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה, מה היא צריכה לנישואיה, וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת, כגון לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין.

גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין [-כלים חלולים המשמיעים קול שמעורר בכי] בַּשַּׁבָּת, לצורך הספד של ישראל, לֹא יִסְפֹּד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל, ואף שהביא זאת ללא ציווי ישראל, קנסוהו חכמים כיון שניכר הדבר שהביאם בשבת לצורך ישראל, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב, שהוא בתוך תחום שבת.

עָשׂוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר – גוי שהכין בשבת ארון או קבר לצורך עצמו, או כדי למוכרם, יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם עשאם בשבת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לֹא יִקָּבֵר בּוֹ ישראל עוֹלָמִית, כיון שנעשה הדבר בפרהסיא.