יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת שבת, פרק כד, משנה א

פרק כד, משנה א: מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ נוֹתֵן כִּיסוֹ לַנָּכְרִי וְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי מַנִּיחוֹ עַל הַחֲמוֹר הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּטָלִין בַּשַּׁבָּת וְשֶׁאֵינָן נִטָלִין בַּשַּׁבָּת מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין מֵאֵלֵיהֶם:

פרק כד, משנה א: מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ – אדם המהלך בדרך בערב שבת, ורואה שעומדת השבת להכנס ויש בידו כיס של מעות, שהוא מוקצה, נוֹתֵן את כִּיסוֹ לַנָּכְרִי הנמצא עמו, קודם שתכנס השבת, ואף שמעיקר הדין היה ראוי לאסור זאת, שהרי הגוי נושא את הכיס בשליחותו של הישראל, ידעו חכמים שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ואם לא יתירו לו לעשות כן יבא לטלטלנו בעצמו בשבת, ולכן התירו לו למוסרו לגוי.

וְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי, מַנִּיחוֹ עַל הַחֲמוֹר, אך כיון שיש איסור לישראל להוליך בשבת בהמה הנושאת משא, ואפילו קטן ביותר, לכן צריך להניח עליה את כיס בשעה שהיא כבר מהלכת, וליטלו מעל גבה כשהיא מהלכת, באופן שלא תעשה הבהמה 'עקירה' ולא 'הנחה' של הכיס, ואף אופן זה התירו לו חכמים רק מחמת שחששו שיבא לטלטל בידים.

המשנה דנה עתה בדין אדם המהלך בדרך עם בהמה הטעונה משא, והגיע לעיר בשבת: הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה של העיר, לא ישאיר את המשא על גבי הבהמה כל השבת, משום צער בעלי חיים, אלא נוֹטֵל מעל גבי הבהמה אֶת הַכֵּלִים הַנִּטָלִין [-שמותר לטלטלן] בַּשַּׁבָּת, וְאילו את הכלים שֶׁאֵינָן נִטָלִין בַּשַּׁבָּת, שאסור לו לטלטלם בידים, מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים הקושרים את המשא, וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין מֵאֵלֵיהֶם. ואם חושש שישברו הכלים, רשאי להביא כרים וכסתות ולהניחם תחת המשא, כדי שיפלו הכלים עליהם ולא ישתברו.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)