מצוה סח) שלא נשית יד בין לוה למלוה ברבית
פרשת משפטים
"לא תשימון עליו נשך" (שמות כב כד)
מצוות לא תעשה, שלא נתעסק בהלוואת ריבית בין הלוה והמלוה, כלומר, שלא נהיה ערבים להלואה כזו, ולא נעיד עליה, ולא נכתוב שטר עבור לוה ומלוה העוברים על איסור ריבית, שנאמר 'לא תשימון עליו נשך', ופירשו חז"ל שאיסור זה נאמר על המתעסקים בענין ההלואה בריבית, כגון ערב ועדים וסופר. ואף המלוה עצמו נכלל עמהם בלאו זה, מלבד הלאוין האחרים שמיוחדים לו.
משרשי המצוה, כי הא-ל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר, ועל כן צוה להסיר מכשול מדרכם לבל יבלע האחד ממונו וכוחו של חבירו מבלי שהלה ירגיש בכך בעצמו, עד שימצא ביתו ריקן מכל טוב, כי כן דרכו של ריבית, וידוע הדבר, ומפני זה נקרא נשך. וכשימנעו מהמעשה הזה הערב והסופר והעדים, ימנעו בני אדם ממנו.
ונוהגת בכל מקום, ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר על זה ונעשה סופר או ערב או עד במלוה עבר על לאו זה.
