מצוה סט) שלא לקלל דיין
פרשת משפטים
"אלהים לא תקלל" (שמות כב כז)
מצוות לא תעשה, שלא לקלל את הדיינים, שנאמר 'אלהים לא תקלל', ו'אלהים' האמור כאן פירושו דיינים.
משרשי המצוה, להסיר מעל הדיינים את הפחד מבעלי הדין וקללתם, כדי שיוציאו את הדין לאמיתו. ועוד נמצא תועלת אחרת במצוה זו, כי בקללת הדיין יש תקלות רבות, כי המון העם בטפשותם שונאים את הדיין, ואם לא יוזהרו על קללתו אולי יקללוהו ויתעוררו מתוך כך לקום עליו, ותהיה בזה רעה רבה, כי הוא במשפט יעמיד ארץ.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר עליה וקלל את הדיין בשם או בכינוי, לוקה שתי מלקיות, אחת לפי שהוא ככל אחד מישראל הכשרים שהם בכלל איסור קללה, ואחת מפני שהוא דיין, ונאמר בו איסור נוסף.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
