יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מצוה קכ) מצות קרבן בית דין שטעו בהוראה

פרשת ויקרא

"ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני העדה" (ויקרא ב יג)

 מצוות עשה שיקריבו סנהדרין גדולה קרבן, אם טעו והורו שלא כהלכה בעברות חמורות שחייבים עליהם כרת, ועשו הקהל או רוב הקהל על פי הוראתם, שנאמר 'ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני העדה ועשו אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה ואשמו'.

כבר התבאר כי מכוונות הקרבן להכנעת נפש המתאוה ולהגדיל נפש השכלית, ולכן אם אירע שגדולי ישראל טעו בהלכה, ידוע כי בחולשת השכל אירע להם כן, וראויים לחזקו, ועל כן יבואו אל הבית אשר שפע השכל עליו ויעשו מעשה הקרבן, וישיבו אל לבם בכח הפעולה גריעות הנפש הבהמית הטועה, וחשיבות השכלית המיישרת והזכה, ומתוך מחשבת טהרה זו ישגיחו וישכילו בכל הוראתם לעולם.

מדיני המצוה, שחיוב קרבן זה הוא רק באופן שיהיו המורים הוראה זו של שבעים ואחד, ויהיה ראש הישיבה עמהם בשעה שהורו, ויהיו כולם ראויים להוראה, ויטעו רובם בדבר זה שהורו בו, ויורו בפירוש – שיאמרו לעם מותרים אתם לעשות, ויעשו כל הקהל או רובם על פיהם, ויהיו העושים שוגגים על פיהם, וסבורים שהדבר שהורו בית דין – כדת הורו, ולא שידעו העושים שטעות ביד הסנהדרין, וחטאו אף על פי כן. ותנאי נוסף, שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצתה, ולא שיורו לעקור לגמרי מצוה אחת.

ומה שאמרו שיתחייבו הבית דין קרבן, הכוונה שיביאו קרבן שבטי ישראל כנגדם, נמצא שמביאים שנים עשר קרבנות.

ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, שיש לנו סנהדרין גדולה.

 

"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם". (מכות כג:)