פרשת אמור
"ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב כח)
מצוות לא תעשה, שלא נשחט בהמה ובנה ביום אחד, בין בקדשים בין בחולין, שנאמר 'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד'.
משרשי המצוה, שיתן האדם אל לבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל מיני בעלי חיים בכלל, ועם השגחתו עליהם יתקיימו לעולם, כי השגחתו בדברים זהו קיומם, ועל כן לא יבטל ממיני בעלי החיים לגמרי כל ימי עולם, ועל כן נמנענו מלכלות האילן וענפיו ביחד, לרמז על השגחה זו. ועוד נוכל לומר בענין על צד הפשט כמו כן, שהוא לקבוע בנפשותינו מדת החמלה ולהרחיק מדת האכזריות שהיא מדה רעה, ולכן אף על פי שהתיר לנו הא-ל מיני בעלי חיים למחיתנו, ציונו לבל נהרוג אותו ואת בנו ביום אחד, ולקבוע בנפשנו מדת החמלה.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
