יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מצוה רצו) מצוות קידוש השם

פרשת אמור

"ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב לב)

מצוות עשה לקדש את השם, שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', כלומר שנמסור נפשינו למות על קיום מצוות הדת. ופירשו חז"ל שמצות 'קידוש השם', כלומר למסור את הנפש למיתה, נאמרה על מצוות מסוימות, או בזמנים מסוימים. כלומר, על שלש מצוות יש תמיד חיוב למסור את הנפש, והם 'עבודה זרה', 'גילוי עריות' ו'שפיכות דמים'. שאם יאמרו לו לאדם 'עבוד עבודה זרה או שנהרוג אותך', יהרג ולא יעבוד עבודה זרה, ואף שליבו שלם באמונתו ביראת השם, אף על פי כן נצטוה שייהרג ולא יעשה את המעשה הרע ההוא, ולא יתן מקום לאחרים לחשוב שהוא כופר בה'.

אמנם בשאר העבירות, בדרך כלל ההלכה היא 'יעבור ולא יהרג', אך יש מקרים שבהם נאמר בכל המצוות 'יהרג ואל יעבור', והיינו בשעת השמד, כאשר הגויים מתכוונים להעביר את ישראל על דתם, חייבים למסור את הנפש אפילו על מצוה קלה ביותר, אפילו שלא בפני רבים, ואפילו אם הגוי המסוים הזה אינו מתכוון להעבירו עתה על דתו, אלא מצוהו כן להנאת עצמו.

ואף שלא בשעת השמד, אם כוונת הגוי להעבירו על דתו, ועושה כן בפרהסיא (כלומר, בפני עשרה יהודים או יותר), יהרג ואל יעבור.

וחיוב מסירות הנפש על שפיכות דמים אינו נלמד מפסוק, אלא חכמים למדו כן דרך סברא, ואמרו על דרך משל 'מנין שדמך אדום יותר מדמו של האדם שעליך להורגו', ולכן אפילו אם היו בעיר אלפי יהודים, ואמרו להם הגויים תנו לנו יהודי אחד ונהרגנו, ואם לא – נהרוג את כולכם, יהרגו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל להריגה.

שורש מצוה זו ידוע, כי האדם לא נברא אלא רק כדי לעבוד את בוראו, ומי שאינו מוסר גופו על עבודת אדוניו איננו עבד טוב, וקל וחומר על מצות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר עליהם ולא קדש השם במקום שחייב לקדשו, ביטל מצוות עשה זו, מלבד שעבר על לאו ד'לא תחללו את שם קדשי'.

 

 

"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם". (מכות כג:)