פרשת אמור
"והקרבתם אשה לה' שבעת ימים" (ויקרא כג ז)
מצוות עשה להקריב קרבן מוסף בכל שבעת ימי הפסח, שנאמר 'והקרבתם אשה לה' שבעת ימים', וקרבן זה הוא כקרבן ראש חדש, שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים, הכל עולות (ושעיר אחד לחטאת והיא נאכלת).
משרשי המצוה, כענין מה שכתבנו למעלה בענין הקרבן, כי האדם נפעל כפי מעשהו, כי מהיותו בעל חומר, אין מחשבתו נדבקת כי אם על ידי המעשה. ולכן ציונו ה' לעשות פעולה מיוחדת לשם היום, למען נתפעל מתוך כך לתת את ליבנו לגודל היום וקדושתו, והנסים והטובות שגמלנו הא-ל ברוך הוא באותו הזמן.
מדיני המצוה, שהקרבת התמידים אינה מעכבת את הקרבת המוספים, ולא קרבנות המוספים מעכבים זה את זה.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, בכהנים. ואם עברו הכהנים על זה ולא הקריבו את קרבן מוסף במועדו, ביטלו עשה זה וחטאם ישאו, ובני ישראל נקיים, כי על הכהנים מוטל חיוב הקרבנות ביותר. ואם אולי הרגישו ישראל בדבר – גם עליהם יהיה הפשע, כי כל ענין הבית הקדוש, וכל שכן תמידים ומוספים, על כל ישראל הוא מוטל.
