פרשת בהר
"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה יד)
מצוות עשה שלא להונות במקח ובממכר שום אדם מישראל, בין איש ובין אשה, שנאמר 'וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו', ואמרו חז"ל 'אל תונו איש את אחיו', זו אונאת ממון ועוד דרשו מפסוק זה שאם באת לקנות דבר, קנה מישראל, שנאמר 'או קנה מיד עמיתך'].
שרש המצוה ידוע, כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו, שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית, אלא כל אחד יזכה בעמלו במה שיחננו האלקים בעולמו באמת וביושר, ולכל אחד ואחד יש בדבר הזה תועלת, כי כמו שהוא לא יונה אחרים כך גם אחרים לא יונו אותו. ואף אם יהיה אחד שיודע לרמות יותר משאר בני אדם, אולי בניו לא יהיו כן וירמו אותם בני אדם, ונמצא שהדברים שוים לכל, וזו תועלת רבה בישובו של עולם.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן באנשים ובנשים.
