פרשת בהר
"ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה…" (ויקרא כה כט)
מצוות עשה, שיהיה פדיון הנחלות שהן תוך העיר המוקפת חומה, עד השלמת שנה אחת, ואחר השנה תהיה בחזקת הקונה אותן, ולא יחזרו ביובל, שנאמר 'ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו, ימים תהיה גאולתו'.
ענין היות בית בעיר חומה נחלט לשנה מצד חיבת הארץ הוא, כדי שישתדל המוכרה לגאול אותה מהרה.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שהמוכר יכול לגאלה בכל עת שירצה תוך שנה, וכשפודה אותה – נותן לו כל הדמים שקיבל במכירתה, ואינו מנכה לו כלום מחמת הזמן שדר בה (ואף על פי שבדרך כלל הדבר אסור, משום רבית, התורה התירתו כאן).
ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל, באנשים ובנשים, בזמן שהיובל נוהג.
