פרשת בחוקותי
"כל חרם אשר יחרים איש… לא ימכר" (ויקרא כז כח)
מצוות לא תעשה, שלא ימכור אדם שדה החרם, וכן כל שאר קרקעות, והוא הדין למטלטלין שהחרימו אותן בעליהם, אלא ינתנו לכהנים שבאותו משמר, כמו שהתבאר לעיל (מצוה שנז). ואסור לבעלים למוכרו אפילו לגזבר ההקדש, אלא זוכה בו בלא כלום, כי השם זיכה החרמים לכהנים.
וזה יהיה בסתם חרמים, כמו שהתבאר לעיל שסתם חרמים לכהנים, כלומר מי שהחרים ולא פירש למי, שאילו מחרים בפירוש לבדק הבית לא יזכו בהם הכהנים.
ועל חרמי כהנים נאמר כאן "כל חרם אשר יחרים איש וגו' לא ימכר". אבל הכהנים, ודאי מוכרים אותם כרצונם, שחרמי כהנים – אחר שיצאו מיד הבעלים שהחרימום והגיעו ליד הכהנים – הרי הן כחולין לכל דבריהם, שנאמר "כל חרם בישראל לך יהיה". אבל בעוד שהם תחת יד הבעלים, נאמר עליהם "כל חרם קדש קדשים לה'".
ושורש המצוה וכל ענינה, התבאר לעיל (מצוה שנז).
