פרשת בחוקותי
"והתודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה ו)
מצוות עשה, שנצטוינו להתודות לפני ה' על כל החטאים שחטאנו בעת שנתחרט עליהן, וענין הודוי הוא שיאמר האדם בעת התשובה 'אנא השם, חטאתי, עויתי ופשעתי כך וכך', כלומר שיזכיר את החטא שעשה בפירוש בפיו, ויבקש כפרה עליו, ויאריך בדבר כפי מה שיהיה צחות לשונו. ואמרו חז"ל שאפילו החטאים שחייבה התורה קרבן עליהם, צריך האדם וידוי עם הקרבן, ועל זה נאמר 'איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו'. ואף שפסוק זה נאמר בזמן הבאת קרבן, דרשו חכמים שאפילו בזמן שאין קרבן, וישראל בגלות, גם כן יש מצוות וידוי, שנאמר 'והתודו את עוונם ואת עוון אבותם', כלומר עון אבותם שחטאו וגורשו מן הארץ. וכן אמר דניאל בחוצה לארץ 'לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה'.
משרשי המצוה, לפי שבהודאת העון בפה תתגלה מחשבת החוטא ודעתו, שהוא מאמין באמת כי גלוי וידוע לפני הא-ל ברוך הוא כל מעשהו, גם מתוך הזכרת החטא בפרט ובהתנחמו עליו יזהר ממנו יותר פעם אחרת שלא יכשל בו, אחר שיאמר בפיו כזו וכזו עשיתי ונסכלתי במעשי, יהיה נגדר שלא ישוב לעשות כן, ומתוך כך יירצה לפני בוראו ברוך הוא. והא-ל הטוב החפץ בטובת בריותיו הדריכם בדרך זו יזכו בה.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שהתשובה היא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו מלבו וממחשבתו, ויגמור בליבו שלא יעשה כן עוד, כדכתיב 'יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו', ואחר כך יתודה עליו, כלומר שיאמר דברי התשובה בפיו. ואף שבזמן שבית המקדש היה קיים היו חילוקי כפרות על ידי קרבנות שונים, עכשיו בעונותינו שאין לנו מקדש ולא מזבח כפרה, אין לנו אלא תשובה, והתשובה מכפרת על כל העבירות, ואפילו היה רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה שלמה באחרונה אין מזכירים לו שום דבר מרשעו, שנאמר 'ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו'. במה דברים אמורים, בעבירות שבין אדם למקום, כגון האוכל דבר איסור, אבל עבירות שבין אדם לחברו, כגון החובל בחברו, או הגוזל ממונו, או בכל דבר אחר שהזיקו שלא כדין בין במעשה בין בדבור, אין נמחל לו לעולם בתשובה בלבד, עד שיתן לחברו מה שהוא חייב לו ועד שיפייסנו.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר על זה ולא התודה על חטאיו ביום הכפורים, שהוא יום קבוע מעולם לסליחה וכפרה, בטל מצוות עשה זו, ואוי לו לאדם אם ימות בלא וידוי, ונשא עונו.
