פרשת קרח
"ושמרו את משמרת אהל מועד" (במדבר יח ד)
מצוות עשה על הכהנים והלויים לשמור את המקדש וללכת סביבו תמיד בכל לילה ולילה, כל הלילה, שנאמר 'ושמרו את משמרת אהל מועד'. ומטרת שמירה זו היא כדי לכבדו ולרוממו ולפארו, ולא מהיות שום פחד מאויב חלילה. ודרך השמירה היא שהכהנים שומרים מבפנים, והלויים שומרים אף מבחוץ, כלומר שומרים אותו והולכים סביבו.
משרשי המצוה, כי על ידי כבוד הבית תהיה סיבה לתת מוראו על לב בני האדם, ובבואנו לשם לבקש תחינה וסליחה מאת אדון הכל יתרככו הלבבות אל התשובה במהרה, ומכבודו של הבית הוא למנות עליו שומרים כדרך המלכים הגדולים אשר בארץ שיעשו כן.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שהיו עשרים וארבעה בני אדם שומרים אותו בכל לילה בעשרים וארבעה מקומות, הכהנים שומרים בשלשה מקומות מבפנים, והלויים מבחוץ, ומעמידים אדם אחד שהיה מחזר על המשמרות כל הלילה ואבוקות דולקות לפניו, והוא מכונה 'איש הר הבית', וכל משמר שאינו עומד לפניו ואומר לו 'איש הר הבית שלום עליך' ניכר שהוא ישן, וחובטו הממונה במקלו, ורשות היתה לו אף לשרוף את כסותו, עד שהיו אומרים השומעים 'מה קול בעזרה? קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין, שישן על משמרו'.
ונוהגת בכהנים ולויים, באנשים, בזמן שבית המקדש קיים, כי הם נתיחדו במצוות שמירת המקדש, ולא הישראלים.
