פרשת קרח
"ואל הלויים תדבר… והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" (במדבר יח כו)
מצוות עשה על הלויים להפריש מעשר מן המעשר שהם נוטלים מישראל, ושיתנו אותו לכהנים, שנאמר 'ואל הלוים תדבר וגו' והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר', וזהו נקרא בכל מקום בגמרא 'תרומת מעשר'.
משרשי המצוה, אין ספק כי הבדיל ה' את כל שבט הלוי מעדת ישראל לעבודתו תמיד, ואמנם, מתוך השבט עצמו נבחר בהם אחד להיות לכולם לראש ולקצין ולשר, הוא וזרעו עד עולם, והוא הקדוש שבשבט שנבחר לעמוד ולשרת פני השם תמיד, ושאר כל השבט נתון תחתיו לסייע בעבודה, ועל כן בהיות הכהנים עיקר הבית בעבודת אלקינו, זכו בעשרים וארבע מתנות שניתנו להם, כמו שמפורש בפסוקים, ושאר שבטו שהוא נבחר עימו לסייע על ידו זכו גם כן לחיות בטובה מבלי יגיעה, עם מעשר הפירות שנוטלין מכל ישראל. ולמען ידעו הלויים ויתבוננו כי כל חלקם בטובה וחלק אחיהם היא סיבת העבודה לה', נצטוו לתת מכל אשר יטלו מבני ישראל חלק העשירי למשרתים הגדולים, והם הכהנים, ובכך יתנו אל לבם כי יש גבוהים עליהם, וגבוה מעל לכולם, הוא הקב"ה. וגם יש בזה זכות וכבוד ומעלה ללויים, שלא יפסידו את המצוה של הפרשת מעשר, ולא יאמרו הישראלים ללויים 'אתם זכיתם בתבואה ואנחנו זכינו במצוה', אלא יהיה מענה הלויים כי 'יש תורה ויש קמח', כלומר, שזכו גם בתבואה וגם במצוה.
ונוהגת מצוה זו במקום שתרומה ומעשר נוהגין שם.
