פרשת חקת
"והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי…" (במדבר יט יט)
מצוות עשה, שנצטוינו בדיני 'מי נדה', והם מי הזיה, מים חיים המעורבים באפר הפרה האדומה, שמזים מהם על הטמאים. ולשון 'נדה' הוא הזיה, מלשון זריקה, כמו שנאמר 'וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי'.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שאת המים שנותנים על האפר ממלאים בכלי מן המעיינות הנובעים ומן הנהרות המושכים, ונתינת האפר על המים הוא הנקרא בפי חז"ל קידוש מי חטאת, והמים שהוא נותן עליהם את האפר קרויים בכתוב מי נדה.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, באנשים ובנשים, שכולם צריכים הזאה אם נטמאו במת, קודם שיכנסו למקדש או יאכלו מהקדשים. ומי שעבר על זה ולא קיבל הזאה אם צריך לה, ביטל מצות עשה זו.
