פרשת ואתחנן
"לא תתחתן בם" (דברים ז ג)
מצוות לא תעשה, שלא להתחתן עם הגויים, בין משבע אומות שהיו בארץ ישראל כשנכנסו לשם ישראל, ובין משאר הגויים, ואיסור זה הוא על אדם המשיא את בנו עם גויה או את בתו עם גוי, וכל שכן שהאדם עצמו שנושא גויה או אשה הנישאת לגוי, שהם בכלל האיסור. (אמנם יש חילוק בין שבע האומות לשאר הגויים, כי אותן שבע אומות אסורים ישראל לישא אותן או להנשא להם אפילו לאחר שהתגיירו, כיון שהם היו עיקר עבודה זרה בעולם, ואילו שאר גויים מותרים לאחר שיתגיירו).
משרשי המצוה, לפי שרוב בני האדם נמשכים אחר עצת נשותיהם, ואם ישא גויה, יימשך אחריה לעבוד עבודה זרה, וגם בניו ממנה יגדלו כעובדי עבודה זרה, ואוי לו לאדם הפוסל את זרעו.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
