פרשת עקב
"ואהבתם את הגר" (דברים י יט)
מצוות עשה לאהוב את הגרים, כלומר, שנזהר שלא לצער אותם בשום דבר, אלא נעשה להם טובה ונגמול אותם חסד כפי הראוי והיכולת, והגרים הם כל מי שנתחבר אלינו משאר האומות, שהניח דתו ונכנס בדתנו, ועליהם נאמר 'ואהבתם את הגר' וגו'. ואף על פי שבין כך הוא בכלל מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שהרי הוא ישראל לכל דבר, אף על פי כן הוסיף לנו ה' בו מצוה מיוחדת לו באהבתו.
משרשי המצוה, כי ה' בחר בישראל להיות לו לעם קדוש, ורצה לזכותם, ולכן הדריכם וציום על דרכי החנינה והחמלה, והזהירם להתעטר בכל מדה חמודה ויקרה למצוא חן בעיני כל רואיהם. וכמה היא דרך נעימות וחמדה להתחסד ולגמול טובה לאדם אשר הניח אומתו וכל משפחת בית אביו ואמו, ובא לחסות תחת כנפי אומה אחרת באהבתו אותה, ובבחירתו באמת ושנאת השקר, וכאשר נזכה למדות טובות הללו תחול טובת הא-ל עלינו ותדבק בנו, כי הטובה תתפשט בטובים, והפכה ברעים.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שלא יאמר אדם לגר זכור מעשיך הראשונים. וכן אמרו חז"ל שאין לבזות גויים בפני הגר עד עשרה דורות, לפי שהדבר גורם לו צער. והפלגת האהבה שהפליגו בהם עד שאמרו, שהשוה הכתוב אהבתם לאהבת ה'.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר עליה ומצער אותם, או שמתרשל בהצלתם, או בהצלת ממונם, או שמיקל בכבודם מצד שהם גרים ואין להם עוזר, ביטל עשה זה, וענשו גדול מאד, שהרי בכמה מקומות הזהירה תורה עליהם.
ויש לנו ללמוד מהמצוה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחות אבותיו, כמו שאנו רואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזרה, ועם המידות הללו נזכה להיות מרוחמים מהשם יתברך, וברכות שמים ינוחו על ראשינו. והכתוב רמז טעם הציווי באמרו 'כי גרים הייתם בארץ מצרים', הזכיר לנו שכבר נכוינו בצער הגדול הזה שיש לכל איש הרואה את עצמו בתוך אנשים זרים ובארץ נכריה, ובזכרנו גודל דאגת הלב שיש בדבר, וכי כבר עבר עלינו, והשם בחסדיו הוציאנו משם, יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא כן.
