פרשת עקב
"…ובשמו תשבע" (דברים י כ)
מצוות עשה להשבע בשם ה' בעת שנצטרך להחזיק ולקיים דבר או להרחיקו, ועל זה נאמר 'ובשמו תשבע', וכמו שהשבועה שאינה צריכה היא נמנעת, והיא אסורה באיסור לא תעשה, כן השבועה בעת הצורך היא חובה, והיא מצות עשה. ולפיכך, אין נשבעים לעולם בשום דבר מכל הנבראים, ואמרו חז"ל, כל המשתף שם שמים לדבר אחר נעקר מן העולם.
משרשי המצוה, כי בהיותנו מקיימים דברינו בשמו הגדול, תתחזק בלבנו האמונה בו והשגחתו עלינו ועל כל דברינו, וזה דבר ברור.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר על זה ולא רצה להשבע בשמו לעת הצורך, לדעת הרמב"ם ביטל עשה זה, אך לדעת הרמב"ן אין זה חיוב אלא רשות, שאם נרצה להשבע – נשבע בשם ה', אך אם לא נרצה להשבע לעולם, אין בכך כלום, ולדעתו יש גם במניעה מהשבועה מצוה, ורק מי שיש בו את כל המידות המנויות בתחילת הפסוק, 'את ה' אלקיך תירא, ואותו תעבוד, ובו תדבק', יכול לקיים את סוף הפסוק, 'ובשמו תשבע'.
