מצוה תקמ) שלא להניח בהמת חברו נופלת תחת משאה

פרשת כי תצא

"לא תראה חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם…" (דברים כב ד)

מצוות לא תעשה, שהוזהרנו שאם נראה אחד מישראל שנפל לו חמורו או בהמה אחרת מכובד המשא או מחמת סיבה אחרת, או שהאדם בעצמו רובץ תחת משאו, שלא להניחו בדרך ונלך, אלא נעזור לו ונקים עמו את בהמתו, ונעמוד שם עד שיתקן משאו או על גבו או על בהמתו, ועל זה נאמר 'לא תראה את חמור אחיך וגו'.

והעובר על זה ולא סייע חברו בדרך, עובר על לא תעשה זה, ועל עשה הנזכר בפרשת משפטים (מצוה פ) במצות הסרת המשא מעל הבהמה.

משרשי המצוה ללמד נפשינו במידת החמלה, שהיא מידה משובחת, ואין צריך לומר שחובה עלינו לחמול על האיש המצטער בגופו, אלא הוסיפה התורה וציותה אותנו לחמול אף על המצטער באבדת ממונו, ולהצילו.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר עליה, ביטל עשה, ומראה בעצמו מידת האכזריות, שהיא מידה מכוערת. וכל שאינו מרחם על הבריות, אין מרחמים עליו מן השמים, שאין גופו ראוי לקבלת הרחמנות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ביאור רחב של המצוה

מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁאִם נִרְאֶה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנָּפַל לוֹ חֲמוֹרוֹ אוֹ בְּהֵמָה אַחֶרֶת, מִכֹּבֶד הַמַּשָּׂא אוֹ בְּסִבָּה אַחֶרֶת, אוֹ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, שֶׁלֹּא נַנִּיחוֹ כָּךְ בַּדֶּרֶךְ וְנֵלֵךְ, אֶלָּא נַעֲזֹר לוֹ וְנָקִים עִמּוֹ אֶת בְּהֶמְתּוֹ, וְנִתְעַכֵּב שָׁם עַד שֶׁיְּתַקֵּן אֶת מַשָּׂאוֹ, אוֹ עַל גַּבּוֹ אוֹ עַל בְּהֶמְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב ד) 'לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ'. (וּמְבֹאָר בָּרַמְבַּ"ם שֶׁאִסּוּר זֶה הוּא בֵּין כְּשֶׁחֲבֵרוֹ צָרִיךְ אֶת עֶזְרָתוֹ בִּפְרִיקַת הַמַּשָּׂא שֶׁעַל בְּהֶמְתּוֹ, וּכְפִי שֶּׁהִתְבָּאֵר צִוּוּי זֶה לְעֵיל (מצוה פ), וּבֵין כְּשֶׁחֲבֵרוֹ צָרִיךְ אֶת עֶזְרָתוֹ בְּהַטְעָנַת הַמַּשָּׂא עַל בְּהֶמְתּוֹ, וּכְפִי שֶׁיִּתְבָּאֵר צִוּוּי זֶה לְהַלָּן (מצוה תקמא)).

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה פ) לְלַמֵּד אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּמִדַּת הַחֶמְלָה, שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁחוֹבָה עָלֵינוּ לַחְמֹל עַל הָאִישׁ הַמִּצְטַעֵר בְּגוּפוֹ, אֶלָּא אֲפִילוּ הַמִּצְטַעֵר בַּאֲבֵדַת מָמוֹנוֹ – מִצְוָה עָלֵינוּ לַחְמֹל עָלָיו וּלְהַצִּילוֹ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה פ), שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל מַנְהִיג אֶת בְּהֶמְתּוֹ, גַּם אִם הַמַּשָּׂא הוּא שֶׁל גּוֹי, צָרִיךְ לְסַיֵּעַ לוֹ. אַךְ אִם גּוֹי מַנְהִיג אֶת בְּהֶמְתּוֹ, אַף אִם הַמַּשָּׂא הוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ חַיָּב לְסַיֵּעַ לוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הַיִּשְׂרָאֵל עַצְמוֹ נִמְצָא שָׁם. וְהַפּוֹגֵשׁ בַּדֶּרֶךְ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַצְּרִיכִים לְעֶזְרָתוֹ, אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ, מִצְוָה עָלָיו לְסַיֵּעַ לְשׂוֹנְאוֹ כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ. וַאֲפִילוּ אִם הָאוֹהֵב הָיָה צָרִיךְ עֶזְרָה בִּפְרִיקַת הַמַּשָּׂא (מצוה פ), שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְהַשּׂוֹנֵא צָרִיךְ עֶזְרָה בִּטְעִינַת הַמַּשָּׂא (מצוה תקמא), שֶּׁאֵין בָּהּ צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, עָלָיו לְהַקְדִּים אֶת הַשּׂוֹנֵא. אָמְנָם, דִּין זֶה שֶׁיֵּשׁ לְהַקְדִּים אֶת הַשּׂוֹנֵא אֵינוֹ כְּשֶׁשּׂוֹנֵא אוֹתוֹ מֵחֲמַת עֲבֵרָה שֶׁעָבַר, שֶׁאָז אֵין מִצְוָה לְהַקְדִּימוֹ, אֶלָּא בְּמִי שֶּׁאֵין לִבּוֹ שָׁלֵם עִמּוֹ, שֶׁאָז יֵשׁ מִצְוָה לָכֹף אֶת יִצְרוֹ וּלְהַקְדִּימוֹ. וּפֵרוּשׁ 'כִּי תִרְאֶה', שִׁעֲרוּ חֲכָמִים שֶׁשִּׁיעוּר רְאִיַּת הָעַיִן הוּא מִמֶּרְחָק שֶׁל רִיס, וְהַיְנוּ מָאתַיִם שִׁשִּׁים וְשֶׁבַע אַמּוֹת בְּקֵרוּב. אֲבָל אִם הָיָה רָחוֹק יוֹתֵר מִשִּׁיעוּר זֶה, אֵינוֹ חַיָּב לְהַטּוֹת דַּרְכּוֹ אֵלָיו. וְהָעוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין לַעְזוֹר אַף לְמִי שֶּׁנִּמְצָא בְּמֶרְחַק גָּדוֹל יוֹתֵר, תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְאִם הָיָה זָקֵן אוֹ נִכְבָּד וְאֵינָה לְפִי כְּבוֹדוֹ, הַכֹּל נִדּוֹן לְפִי מַה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אִם הָיָה זֶה חֲמוֹר שֶׁלּוֹ. וְהַבָּא לְסַיֵּעַ בִּפְרִיקָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן אֲפִילוּ בְּחִנָּם (אַךְ הַטּוֹעֵן אֶת הַמַּשָּׂא עַל הַבְּהֵמָה אֵינוֹ חַיָּב לַעֲשׂוֹת כֵּן אֶלָּא אִם הַלָּה נוֹתֵן לוֹ שָׂכָר).

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה, וְלֹא סִיֵּעַ לַחֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ, עָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה זֶה, וְכֵן עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל (מצוה פ), וּמַרְאֵה בְּעַצְמוֹ מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת, שֶׁהִיא מִדָּה מְכֹעֶרֶת, וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עַל אֲחֵרִים, אֵין מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, שֶּׁאֵין גּוּפוֹ רָאוּי לְקַבֵּל הָרַחְמָנוּת.