יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מצוה תרו) מצות קריאה על הביכורים

פרשת כי תצא

"וענית ואמרת לפני ה' אלקיך…" (דברים כו ה)

מצוות עשה, בעת שנביא את פירות הביכורים לבית המקדש, לקרות עליהם את הפסוקים הנזכרים בפרשה זו, והן, מ'ארמי אובד אבי' עד 'הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה". ועל זה נאמר 'וענית ואמרת לפני ה' אלקיך וגו'.

משרשי המצוה, לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו, על כן, בהיטיב אליו ה' ברוך הוא, ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות, וזכה להביאם לבית אלקינו, ראוי לו לעורר לבו בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם, ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל דרך כלל, ולכן מתחיל בענין יעקב אבינו שהצילו הא-ל מיד לבן, וענין עבודת המצריים בנו, והצילנו הקדוש ברוך הוא מידם, ואחר השבח מבקש מלפניו להתמיד הברכה עליו, ומתוך התעוררות נפשו בשבח השם ובטובו, זוכה ומתברך, ועל כן צונו ה' ברוך הוא על זה, כי חפץ חסד הוא.

מדיני המצוה, שאין חיוב מצוות 'מקרא ביכורים' אלא על מי שהקרקע שייכת לו, כיון שבתוך פרשה זו צריך האדם לומר 'מן האדמה אשר נתת לי', ואם אין הקרקע שלו, אינו יכול לומר כן. ולכן גם נשים אינן קוראות, כיון שהארץ התחלקה לאנשים.

ומן הענין הזה יש לנו ללמוד בתפלותינו ותחנונינו לפני ה' ברוך הוא, לדקדק מאד ולהיזהר בלשון, שלא לומר דבר לפני השם כי אם בדקדוק גדול.

ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, ובארץ ישראל דווקא, ובאנשים ולא בנשים, כמו שאמרנו. והעובר על זה והביא בכורים ולא קרא עליהן באותו זמן ביטל עשה זה.

 

"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם". (מכות כג:)