פרשת חקת
"…והעברתם את נחלתו לבתו" (במדבר כז ח)
מצוות עשה לעשות ולדון בענין הנחלה כפי שדנה התורה עליה, שנאמר 'איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו' וגו', וסוף הפרשה 'והיתה לבני ישראל לחוקת עולם כאשר צוה ה' את משה'. והודיעה לנו התורה שזכות היורש קשורה בנכסי מורישו, ובהסתלק כח המוריש מן הנכסים במותו, מיד נופלת עליהם זכות היורש.
ומפני כן אמרו חז"ל שאם צוה המוריש ואמר 'אל יירשני בני', אין בדבריו ממש, שאין בידו לעקור דבר הא-ל שאמר שיירש היורש את מורישו. ואף על פי שנכסיו של האדם מסורים בידו לכל חפציו, ויכול ליתנם במתנה למי שירצה, ויכול אפילו לאבדם, אך אינו יכול לשנות את דיני הירושה לאחר מותו, לפי שדבר זה הוא נגד דבר ה'.
משרשי המצוה, כדי שידע האדם ויתבונן, כי העולם ביד אדון המשגיח על כל בריותיו, וברצונו וחפצו הטוב, זוכה כל אחד ואחד מבני העולם בחלק הנכסים שהוא משיג בעולמו, ומתנתו ברוך הוא מבורכת, שתמשך לעולם לאשר יתננה לו, ואמנם מחמת החטא נגזרה מיתה על כל בני האדם, אך סילוק גופו של האדם אינו סיבה להפסק מתנת האל המבורכת, אלא מתנה זו תימשך ותתפשט לגוף היוצא ממנו, שזהו בנו או בתו, ואם אין לו בנים ובנות – תחזור מתנת ה' אל הקרוב אליו, והם הוריו או אחיו, כי זאת הברכה שזכה בה, היא בזכותו או בזכות אבותיו, או שיחד עם הקרובים לו למד את כשרון המעשה שזכה עמו לנכסים, ולכן כשמסתלק האדם מן העולם, ראויים הקרובים שסייעו לו – לזכות בנכסיו.
מדיני המצוה, הבן קודם לבת, וכל צאצאיו של הבן (אם מת הבן) קודמים לבת. הבת קודמת לאחים, וכל צאצאיה של הבת (אם מתה) קודמים לאחים. (אם אין למת צאצאים כלל, ואביו של המת עדיין חי, הרי הוא יורשו). האחים של המת (או האחיות, במקום שאין אחים) קודמים לאחי האב. אחי אביו (או אחיות אביו, במקום שאין אחים לאב) קודמים לשאר קרובים. בן ממזר או אח ממזר, יורשים כשאר הבנים, ואפילו בן ממזר שהמיר את דתו – יורש, אבל בנו של המת משפחה כנענית או מגויה – אינו יורש, ואינו נחשב כבנו לשום דבר.
חכמים תיקנו שיהא האדם יורש את אשתו, ונתנו לדבר סמך מן הכתוב.
ומכלל דיני הנחלות, שיהיה הבן הבכור נוטל פי שנים, כלומר, שני חלקים, שאם היו שני אחים יורשים, מחלקים את הממון לשלשה חלקים, והבכור נוטל שנים. ואם היו שלשה אחים, מחלקים את הממון לארבעה חלקים, והבכור נוטל שנים, וכן על זו הדרך.
והאב נאמן לומר 'זה בני בכורי', וכן נאמן הוא לומר 'זה בני' או 'זה אינו בני', שהתורה האמינתו בזה, ואף שבמקרים מסוימים אינו נאמן לומר כן כדי לפסול את בנו מדיני היוחסין, מכל מקום נאמן הוא לגבי דיני ירושה.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר על זה וציוה שלא יירשנו אחד מהראויים ליורשו, ביטל מצוות עשה זה, ואף על פי שאין בדבריו ממש, שהרי לא הועילו, מכל מקום עבר באיסור.
