ספר אהבה: הלכות ציצית, פרק א, הלכות א-ג
הקדמה: הלכות ציצית, מצות עשה אחת, והיא לעשות ציצית על כנפי הכסות, וביאור מצוה זו בפרקים אלו:
פרק א, א) ענף שעושין על כנף הבגד, ממין הבגד, הוא הנקרא 'ציצית', מפני שהוא דומה לציצית [-לשיער] של ראש, שנאמר 'ויקחני בציצית ראשי'. וזה הענף הוא הנקרא 'לבן', מפני שאין אנו מצווין לצובעו, ואין לחוטי הענף מנין מסוים מן התורה:
ב) ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע, וכורכין אותו על הענף, וחוט זה הוא הנקרא 'תכלת', ואין למנין הכריכות שכורך חוט זה שיעור מן התורה:
ג) נמצאו במצוה זו שני צווים, שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה, ושיכרוך על הענף חוט תכלת, שנאמר 'ועשו להם ציצית', 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
