יא) אין ממנין שליח ציבור אלא גדול שבציבור, שגדלותו היא בחכמתו ובמעשיו משאר הציבור. ואם היה גם זקן, הרי זה משובח ביותר, ומשתדלין להיות שליח ציבור אדם שקולו ערב, ורגיל לקרות. ומי שלא נתמלא זקנו, אף על פי שהוא חכם גדול, לא יהא שליח ציבור, מפני כבוד הציבור. אבל פורס הוא על שמע משיביא שתי שערות אחר שלש עשרה שנים:
יב) וכן העלג, כגון מי שקורא לאל"ף עי"ן או לעי"ן אל"ף, וכל מי שאינו יכול להוציא את האותיות כתיקונן, אין ממנין אותו שליח ציבור, והרב ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור. הסומא, פורס על שמע, ונעשה שליח ציבור. אבל מי שכתפיו מגולות, אף על פי שהוא פורס על שמע, אינו נעשה שליח ציבור לתפלה, עד שיהיה עטוף: