יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר אהבה: הלכות תפילין מזוזה וס"ת, פרק ד, כא-כב

כא) שכח ושמש מטתו בתפילין, הרי זה לא יאחז לא ברצועה ולא בקציצה, עד שיטול ידיו, ויטלם – ויטול את התפילין מעליו, והטעם שלא יגע בתפילין קודם לכן, מפני שהידים עסקניות, ושמא נגע במקום הטינופת.
כב) הנכנס לבית המרחץ, אם הוא נמצא במקום שבני אדם עומדין לבושין, מותר אפילו לכתחילה להניח תפילין. ואם היה במקום שבני אדם עומדין שם מקצתן ערומים ומקצתן לבושין, אינו חולץ תפיליו אם כבר היו עליו, ואינו מניח שם תפילין לכתחלה. ומקום שבני אדם עומדים כולם ערומים, אפילו אם כבר היו עליו, חולץ תפיליו, ואין צריך לומר שאינו מניח:

 

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)