ספר המדע: הלכות דעות, הקדמה, פרק א, א-ב
הלכות דעות, יש בכללן אחת עשרה מצות, חמש מצות עשה, ושש מצות לא תעשה, וזהו פרטן: א) להדמות בדרכיו של ה'. ב) להדבק ביודעיו. ג) לאהוב את ריעים. ד) לאהוב את הגרים. ה) שלא לשנא אחים. ו) להוכיח. ז) שלא להלבין פנים. ח) שלא לענות אמללים. ט) שלא להלוך רכיל. י) שלא לנקום. יא) שלא לנטור. וביאור כל המצות האלו בפרקים אלו:
הלכות דעות / פרק ראשון
א) דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם, וזו משונה מזו – כל דעה משונה מחברתה, ורחוקה ממנו ביותר, יש אדם שהוא בעל חימה, כועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו, ואינו כועס כלל, ואם יכעס, יכעס כעס מעט בכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח ביותר. ויש שהוא בעל תאוה, לא תשבע נפשו מהלוך בתאוה, ויש שהוא בעל לב טהור מאד, ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להן. ויש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם, כענין שנאמר 'אוהב כסף לא ישבע כסף', ויש מקצר נפשו, שדיו אפילו דבר מעט שלא יספיק לו, ולא ירדוף להשיג כל צרכו. ויש שהוא מסגף עצמו ברעב אף על פי שיש לו ממון, וקובץ על ידו [-אוסף מעט מעט ממון] ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול, ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו לדעתו, ועל דרכים אלו שייכים שאר כל הדעות, כגון מהולל ואונן – אדם המתהולל תמיד, ואדם המתעצב תמיד, וכילי ושוע – קמצן ונדיב, ואכזרי ורחמן, ורך לבב ואמיץ לב, וכיוצא בהן:
ב) ויש בין כל דעה ודעה הרחוקה ממנה בקצה האחר – בין שתי הדעות הקיצוניות לשני הצדדים, יש דעות בינוניות, זו רחוקה מזו. וכל הדעות, יש מהן דעות שהן לאדם מתחלת ברייתו, לפי טבע גופו. ויש מהן דעות שאמנם אינן מוטבעות בו מתחילת ברייתו, אך טבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם במהרה יותר משאר הדעות. ויש מהן שאינן לאדם מתחלת ברייתו, ואף אין טבעו נוטה לכך, אלא למד אותם מאחרים, או שנפנה להן מעצמו לפי מחשבה שעלתה בלבו, או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
