ספר המדע: הלכות דעות, פרק ז, ה-ו
ה) אחד [-בין] המספר בלשון הרע בפני חבירו, או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו, ואפילו אם לא יגרמו לו נזק ממש אלא רק יגרמו להצר לו או להפחידו, כל אחד מהאופנים הללו הרי זה לשון הרע. ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה בני אדם, הרי כבר נשמע הדבר ונודע [-והתפרסם], ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת, אין בו משום לשון הרע, והוא [-ובתנאי] שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר, אלא יספרו אגב דברים אחרים:
ו) כל אלו הם 'בעלי לשון הרע', שאסור לדור בשכונתם, וכל שכן שאסור לישב עמהם ולשמוע דבריהם. ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר, אלא על לשון הרע לבד:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
