ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק ד, יב-יד
הלכות יסודי התורה / פרק רביעי
יב) בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו, ומכיר בדעתו את מהות כל הברואים, ממלאך, וגלגל, ואדם כיוצא בו, ויראה חכמתו של הקדוש ברוך הוא הניכרת בכל היצורים וכל הברואים, מוסיף האדם אהבה למקום, ותצמא נפשו, ויכמה [-יתאווה] בשרו לאהוב את המקום ברוך הוא, ויירא ויפחד האדם משפלותו ודלותו וקלותו, כשיעריך [-ישווה] את עצמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים, כמו הגלגלים, וכל שכן כשישווה את עצמו לאחת מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגולמים, כמו המלאכים, שלא נתחברו בגולם כלל, וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה, ריק וחסר:
יג) ועניני ארבעה פרקים אלו, שבחמש מצות האלו [אמונה וידיעת ה', לא להאמין באל אחר, יחוד ה', אהבת ה' ויראת ה'], הם שחכמים הראשונים קוראין אותו 'פרדס', כמו שאמרו חז"ל 'ארבעה נכנסו לפרדס', והיינו שהתבוננו והעמיקו בדברים אלו, ואף על פי שאותם ארבעה גדולי ישראל היו, וחכמים גדולים היו, אף על פי כן לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין. ואני אומר, בדרך משל, שאין ראוי 'לטייל בפרדס', אלא מי שנתמלא כריסו 'לחם ובשר', ו'לחם ובשר' הוא לידע את האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות, ואף על פי שדברים אלו, של ידיעת האסור והמותר וכדומה 'דבר קטן' קראו אותן חכמים בלשונם, שהרי אמרו חכמים על אותם שלא הניחו דבר גדול ודבר קטן מן התורה, ופירשו ש'דבר גדול' היינו מעשה מרכבה ו'דבר קטן' היינו הוויות [-סוגיות הש"ס] דאביי ורבא, אף על פי כן ראויין הן [-סוגיות אלו של ידיעת האסור והמותר] להקדימן בסדר לימוד התורה, לפני ההתבוננות בדברים הדקים והעליונים של ידיעת ה' והכרת העולמות והברואים, לפי שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה, ואחרי שדעתו מיושבת עליו יוכל להתבונן גם בדברים אלו, ועוד, שלימוד דינים והלכות אלו הם הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה, כדי לנחול חיי העולם הבא, ואפשר שידעם הכל – כל אדם יכול להבינם, קטן וגדול, איש ואשה, בעל לב רחב [-מי שהבנתו גדולה ומקיפה], ובעל לב קצר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
