ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק ה, ט-יא

הלכות יסודי התורה / פרק חמישי

ט) מי שנתן עיניו באשה מסוימת, ומחמת כן חלה ונטה למות, ואמרו הרופאים שאין לו רפואה עד שתבעל לו, הרי זה ימות בחוליו ואל תבעל לו, ואפילו היתה פנויה, ואפילו אם רפואתו היא רק לדבר עמה בסתר מאחורי הגדר, אין מורין לו בכך היתר, ומוטב שימות ולא יורו לו היתר לדבר עמה מאחורי הגדר, והטעם לכך, כדי שלא יהו בנות ישראל הפקר, ויבואו בדברים אלו לפרוץ בעריות:

י) כל העובר מדעתו – מרצונו, בלא אונס, על אחת מכל מצות האמורות בתורה, בשאט בנפש, להכעיס את ה', הרי זה מחלל את השם, ולפיכך נאמר בשבועת שקר 'וחללת את שם אלהיך אני ה", ואם עבר עבירה זו בפני עשרה מישראל, הרי זה חילל את השם ברבים. וכן לצד השני, כל הפורש מעבירה, או עשה מצוה, לא מפני שום דבר שבעולם, לא פחד מאדם, ולא יראה, ולא לבקש כבוד, אלא רק מפני הבורא ברוך הוא, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת פוטיפר רבו, הרי זה מקדש את השם:

יא) ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, הגם שאין בהם עבירה ממש, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות, והם דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות, מכל מקום הרי זה חילל את השם, וכגון שלקח [-שקנה חפץ] ואינו נותן למוכר את דמי המקח לאלתר, והוא [-ובתנאי] שיש לו ממון לשלם ואף על פי כן אינו משלם מיד, ונמצאו המוכרים תובעין אותו והוא מקיפן [-נוטל מהם בהקפה בעל כרחם], או שירבה בשחוק, או שירבה באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדבורו עם הבריות אינו בנחת, ואינו מקבלן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו, ויעשה הנהגתו לפנים משורת הדין. וכן לצד השני, אם דקדק החכם על עצמו, והיה דבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עמהם, ומקבלם בסבר פנים יפות, ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו [-למזלזלים בו], ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד לבריות אלא כשהוא עוסק בתורה, עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה מהדרך האמצעית, ולא ישתומם [-לא ינהג כחסר דעת], עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו, ומתאוים למעשיו, הרי זה קידש את ה', ועליו הכתוב אומר 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר':