ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ג, ו-ז
ו) העובד עבודת כוכבים מאהבה, כגון שחשק בצורה זו של עבודת כוכבים מפני מלאכתה שהיתה נאה ביותר, או שעבדה מיראתו לה, שמא תריע לו, כמו שהן מדמים עובדיה, שהיא מטיבה ומריעה, אם מחמת כן קבלה עליו באלוה, הרי זה חייב סקילה. ואם עבדה דרך עבודתה, או באחת מארבע עבודות שהוזכרו לעיל, מאהבה או מיראה, הרי זה פטור.
המגפף [-המחבק] עבודת כוכבים, והמנשק לה, והמכבד והמרבץ [-מטאטא ושוטף את הריצפה] לפניה, והמרחיץ לה, והסך, והמלביש, והמנעיל, וכל כיוצא בדברי כבוד האלו, עובר בלא תעשה, שנאמר 'ולא תעבדם', ודברים אלו בכלל עבודה הן, ואף על פי כן אינו לוקה על אחת מהן, לפי שאינן בפירוש. ואם היתה דרך עבודתה באחד מכל הדברים האלו, ועשהו כדי לעבדה, חייב מיתה במזיד, וקרבן בשוגג:
ז) ישב לו קוץ ברגלו כשהוא עומד לפני עבודת כוכבים, לא ישוח [-לא יתכופף] ויטלנו, מפני שנראה כמשתחוה לה, וכן אם נתפזרו לו מעות בפניה, לא ישוח ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לה, אלא ישב במקומו, ואחר כך יטול את הקוץ או את המעות:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
