ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ד, יא-יג
יד) בהמות הבכור והמעשר שבתוכה, אם היו תמימים, הרי הן כשאר קדשי מזבח, וימותו. ובכור ומעשר שהם בעלי מומים, הרי הם ממון הדיוט, והרי הן בכלל 'בהמתה' של עיר הנדחת, ונהרגין. התרומות שבתוכה, אם הגיעו ליד כהן שבעיר הנדחת, ירקבו, מפני שהם נכסיו של הכהן, ואסורים. ואם עדיין הן ביד ישראל, ינתנו לכהן של מדינה אחרת, מפני שכל זמן שהם ברשות ישראל הן נכסי שמים, וקדושתן קדושת הגוף, ולא נאסרו עם ממון העיר:
טו) פירות מעשר שני, וכסף מעשר שני שחיללו עליו את הפירות, וכתבי הקודש שבתוכה, הרי אלו יגנזו:
טז) כל העושה דין בעיר הנדחת, הרי זה כמקריב קרבן עולה כליל, שנאמר 'כליל לה' אלקיך', ולא עוד, אלא שמסלק חרון אף מישראל, שנאמר 'למען ישוב ה' מחרון אפו', ומביא עליהם [-על ישראל] ברכה ורחמים, שנאמר 'ונתן לך רחמים ורחמך והרבך':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
