ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ו, א-ב
א) העושה אוב או ידעוני, ברצונו [שלא היה אנוס בדבר], בזדון [שלא היה שוגג בידיעת האיסור], חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה, נסקל. ואם היה שוגג, מביא חטאת קבועה. כיצד הוא מעשה האוב, זה שהוא עומד ומקטיר קטרת ידועה, ואוחז שרביט של הדס בידו, ומניפו, והוא מדבר בלאט [-בשקט ובסתר] בדברים ידועים אצלם, עד שישמע השואל כאלו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל, בדברים הנשמעים מתחת הארץ, בקול נמוך עד מאד, וכאלו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו. וכן הלוקח גולגולת המת, ומקטיר לה, ומנחש בה, עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת שחיו, קול שפל עד מאד, ומשיבו. כל אלו מעשה אוב הן, והעושה אחד מהן נסקל:
ב) כיצד מעשה הידעוני, מניח עצם עוף ששמו ידוע, בתוך פיו, ומקטיר, ועושה מעשים אחרים, עד שיפול כנכפה [-כחולה בחולי הנפילה], וידבר בפיו דברים שעתידים להיות. וכל אלו מיני עבודת כוכבים הן, ואזהרה שלהן מנין, שנאמר 'אל תפנו אל האובות ואל הידעונים' וגו':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
