ו) מצבה שאסרה תורה, היא בנין שהכל מתקבצין אצלה, ואפילו לעבוד את ה', ואסרה זאת התורה כיון שכן היה דרך עובדי כוכבים, שנאמר 'ולא תקים לך מצבה', וכל המקים מצבה לוקה. וכן אבן משכית האמורה בתורה, אף על פי שהוא משתחוה עליה לה', הרי זה לוקה, שנאמר 'ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה', מפני שהיה דרך עובדי כוכבים להניח אבן לפניה [-לפני עבודה זרה] להשתחות עליה, לפיכך אין עושין כן לה'. וכשהוא משתחוה לה' על גבי אבן אינו לוקה עד שיפשוט ידיו ורגליו על האבן, ונמצא כולו מוטל עליה, שזו היא השתחויה האמורה בתורה:
ז) במה דברים אמורים, שאסור להשתחוות לה' על גבי אבנים, בשאר הארצות, אבל במקדש מותר להשתחות על האבנים, שנאמר 'ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה', ויש לדרוש מכך שנאמר 'בארצכם', שרק בארצכם אי אתם משתחוים על האבנים, אבל אתם משתחוים על האבנים המפוצלות [-המסותתות] במקדש. ומפני זה נהגו כל ישראל להציע מחצלאות בבתי כנסיות הרצופות באבנים, או מיני קש ותבן, כדי להבדיל בין פניהם ובין האבנים בשעה שמשתחוים לה', ואם לא מצא דבר מבדיל בינו ובין האבן, הרי זה הולך למקום אחר ומשתחוה, או שוחה על צדו וּמַטֶה את עצמו, כדי שלא ידביק פניו באבן:
ח) כל המשתחוה לה' על האבנים המפוצלות בלא פישוט ידים ורגלים, אינו לוקה, אלא מכין אותו מכת מרדות מדרבנן. אבל המשתחוה לעבודת כוכבים, אחד השתחויה בפישוט ידים ורגלים או בלא פישוט ידים ורגלים, משעה שיכבוש פניו בקרקע, הרי זה נסקל:
ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ו, ו-ח
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
