ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ז, ו-ח
ו) צורות שעשאום עובדי כוכבים לנוי, מותרין בהנאה. וצורות שעשאום לשם עבודת כוכבים, אסורין. כיצד, כל הצורות הנמצאים בכפרים, אסורים בהנאה, מפני שחזקתן שלעבודת כוכבים הן עשויין. והצורות הנמצאות במדינה, אם היו עומדין על פתח המדינה, והיה ביד הצורה צורת מקל, או צפור, או כדור, או סייף, או עטרה, וטבעת, חזקתו שהוא לעבודת כוכבים, ואסור בהנאה. ואם לאו, הרי הוא בחזקת שנעשה לנוי, ומותר:
ז) צלמי עבודת כוכבים, אפילו כשהם שלמים, הנמצאים מושלכים בשוקים, או בתוך הגרוטאות, הרי אלו מותרין, כיון שבודאי ביטלו אותם עובדיהם מחשיבות עבודת כוכבים, ואין צריך לומר שאם מצא שברי צלמיהן מושלכים כך, שהם מותרים. אבל המוצא יד מצורת כוכב או מזל, או רגלה של צורה זו, או אבר אחר מאיבריה, מושלך, ואין זה שבר מעבודת כוכבים, אלא שמתחילה נעשתה רק תבנית יד או תבנית רגל לשם עבודת כוכבים, הרי זה אסור בהנאה, הואיל וידע בודאי שזה האבר הנמצא עשוי לשם אותו אבר מן צורת עבודת כוכבים הנכבדת בעיני עובדיה, הרי היא באיסורה, עד שיודע לו שהעובדי כוכבים שהם עובדיה, בטלוה:
ח) המוצא כלים, ועליהן חקוקה צורת חמה, ולבנה, ודרקון, שהם צורות המצויות אצל עובדי עבודה זרה, אם היו כלי כסף וזהב, או בגדי שני, או שהיו חקוקים על הנזמים ועל הטבעות, הרי אלו אסורין, כיון שדרך עובדי עבודה זרה לעשות כן, ואם היו חקוקים על שאר הכלים, מותרין, מפני שחזקתן שעשויים לנוי, וכן שאר הצורות [מלבד חמה, לבנה ודרקון] הנמצאות על כל הכלים, חזקתן לנוי, ומותרין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
